הרהורים מהקומה השלישית

מוקדש כחומר לחשיבה לרגל יום העצמאות ה-60 למדינת ישראל.

לפני 60 שנה נבנתה כאן מדינה שכל כולה "קיבוץ גלויות" תחת הרעיון המרכזי של "כור ההיתוך". בתיאוריה הכל היה טוב ויפה: חשבו לעצמם חכמי היהודים נקבץ את היהודים מכל קצוות העולם, כי אנחנו עם אחד ולנו שפה אחת, ורצוי שיהיה לנו גם בית לאומי אחד, משלנו ולנו. אותם חכמים גם נתנו דעתם על השוני בין הגלויות, שהוא שוני טבעי לחלוטין הנובע מכרי גידול שונים (סביבה, שפה, תרבות ומנהגים). אולם, סברו חכמינו, השונות התרבותית, תחת רעיון "כור ההיתוך" סופה להתבטל. במשך הזמן העדות השונות יתמזגו, תחול אסימילציה תרבותית, עד שנהפוך לעם אחד, למקשה אחת.

בתיאוריה זה נשמע נפלא. אבל מה לעשות כשבאים להוציא רעיון כזה מהכוח אל הפועל נתקלים בבעיות. השוני הגדול בין העדות יצר ניכור והתנשאות בפעמים רבות, והדבר היה מורגש בעיקר בדורות העבר. יחד עם זאת החל גם תהליך איטי שכלל התמזגות מסוימת והיום הגזענות בהחלט קהה לעומת דורות העבר. לצערי, יש עדיין מרחק בין התיאוריה שלעיל ורעיון הדגל שלה "כור ההיתוך" לבין המציאות בשטח.

המרחק בין התיאוריה למעשי נובע מכמה סיבות ואציין חלק מהם:
הורים שממשיכים להנחיל לצאצאיהם את דעותיהם הפרימיטיביות ואת הדעות הקדומות שהיו נחלתם (מחלה כללית גם אצל יוצאי אשכנז וגם אצל יוצאי המזרח) ;עדות מסוימות שמעדיפות להישאר מסוגרות ולא להיטמע בקרב העדות האחרות (גרוזינים ובוכרים למשל); עליות חדשות (רוסיה ואתיופיה) ששוב נראים כזרים בנופי ארצנו, בעלי שפות אחרות ומנהגים אחרים.

אפשר להרים ידיים ולהתייאש, ואפשר להסתכל בפרספקטיבה רחבה יותר עם תיקווה לעבר העתיד: תופעת "כור ההיתוך" נראית לפעמים כקונצפט שקרס וכשל לחלוטין. ועדיין כשמסתכלים בפרספקטיבה רחבה ובוחנים את המציאות במעגלים רחבים וארוכים לפרקי זמן בינוני עד ארוך, מבינים שתופעות כמו "מיזוג גלויות", אלה תופעות שלא מתרחשות בן לילה. אין ולא יהיה כאן זבנג וגמרנו. אלה תהליכים היסטוריים ארוכי טווח. טעימה על קצה המזלג ממה שטומן בחובו העתיד ניתן לקבל דרך תפקידם של בני עדות המזרח בחברה בת זמננו בהצצה והשוואה חטופה לעבר. רבים הם האוחזים במשרות רמות ובתפקידים בעלי שם, כוח והשפעה. השינוי העמוק מלמד על מה שמתחולל כאן.

מדינתנו הקטנטונת (שפעמים הרבה נדמה שאילולי הערבים שגורמים לסולידריות פנים-יהודית היינו אוכלים כאן אחד את השני בעצמנו) היא מדינה צעירה. 60 שנה זה כלום במונחי זמן היסטוריים. זהו אינו מספיק זמן על מנת שתהליך מורכב כמו מיזוג גלויות, כור היתוך, הטמעה תרבותית ועדתית - יבשיל כדי צורכו.
נכון שפעמים רבות השד העדתי נושא את ראשו המכוער כלפי מעלה ועדיין אני סבור שהזמן יעשה את שלו. תהליך היסטורי כמו תהליך היסטורי צריך זמן רב כדי לקרום עור וגידים. עצמות כבר יש. סבלנות יש??

הערה: העלתי את הדברים באוב (הטקסט נכתב לפני שנתיים לערך) ועדיין כוחם של הדברים שרירים וקיימים.