הקיץ עוד לא התחיל ואני כבר מתגעגע לגשם. כמה שניות רטובות כאלה הופיעו בשמיים לפני כמה רגעים ממש, כאילו באו להיפרד סופית, רגע לפני הלהט הגדול. יותר מכל אני מתגעגע לריח של אחרי הגשם הראשון. אחרי שכל האבק נשטף ואפשר סוף סוף לנשום אוויר נקי. רצה הטבע וריח אוויר צלול ומשכר כיין ניתן להשיג רק לאחר אבק וזיעה של קיץ שלם. אולי מפני כך הקיץ הוא המחיר שעליי לשלם. כל כך גדול הוא הרגע שאחרי הגשם הראשון שאני מוכן לסבול חודשים שלמים של חום דביק, לחות בלתי נסבלת, חרקים שלא ידעתי על קיומם, ובמקרים מסוימים גם אנשים שאימת השמש גרמה להם לחשוף כמה טפחים יותר מדי...
הגדולה האמיתית של היורה הוא בהתחדשות הטבעית על גבול פלאית שהוא מחולל בבואו. סדרי הטבע משתנים, עצים לובשים ירוק, בעלי חיים מקיצים משנתם, והאוויר אח האוויר. סוף סוף אפשר לנשום, כבר אמרתי. יש קסם מיוחד בהתחדשות שמזכיר לי את נשל הנחש. באותה המידה שניתן לומר שהעור הישן הוחלף, נושל החוצה, ניתן לומר שזה אותו העור רק אחרי התחדשות. זה אותו הטבע רק אחרי התעוררות. השיבה לחיים באותו הלבוש, רק אחרי רענון, הוא עניין טבעי לחלוטין. הטבע מחליף לבושו פעם אחר פעם אבל לעולם חוזר באותו הלבוש עצמו.
אני סבור שאם היינו קשובים קצת פחות לעצמנו וקצת יותר לטבע ולסובב חיינו היו משתפרים פלאים. הטבע, המורה הגדול, מלמד אותנו איך לחיות נכון. כמו הטבע גם אנחנו לפעמים זקוקים להתעוררות, להתחדשות מסוימת, למשהו שיגרום לנו להבין שלא הכל מובן מאליו, להעריך ראשונה את מה שכבר יש לנו. וכשנתעייף- נחדש, נרענן, "נכבס" את עצמנו. אני מאמין שגם בין אנשים ומערכות יחסים טבועה אותה חוקיות טבעית-דינאמית. היכולת להשיל את "העור הישן" היא יכולת אנושית לכל דבר. יותר מכך, היכולת הזו היא צורך אנושי לכל דבר. והכי חשוב התחדשות היא עניין טבעי, בריא, רצוי ומבורך.
לפני 16 שנים. 9 במאי 2008 בשעה 7:37
