הרהורים מהקומה השלישית

אז ככה מדובר במקום פתוח, מעין שדה בור, העשב שם ירוק על גבול החום אפשר להבחין חרף החשיכה. בשמיים התאגדו אין ספור כוכבים מרוחקים שיצרו פסיפס מרהיב של יופי וצורה. ניתן לחוש את הטבע באוויר. שנינו שם מרוחקים, מנותקים, מבודדים. אין ספור כוכביא, שני אנשים, שתי כוסות יין אדום ואחד שקט פסטורלי היוו מרשם נאה למפגש לילי באמצעו של חודש אביבי. היו שם היא ואני ושוב היא ושוב אני בספירה מחזורית מדודה...
שעה החליפה שעה דקה רדפה רעותה הזמן הנצחי שוב חולף ביעף.
לא עצרנו לרגע, לא איבדנו דקה, הנצח הוא נצח, הקסם הוא כשף.
אחרי שחלמנו צורות באהבה ספרנו מלאכים על קו רקיע,
דמינו לילדים השוחקים במשובבותם, החיים את הרגע שמרגע שתם חלף והלך.
שכבנו שם, מעורבבים, ממוזגים, נמהלים זה בזו וזו בזה,
גוף אל גוף מדבר שפת אהבה, לוחש לחש של עוד...