הרהורים מהקומה השלישית

מועך בדל סיגריה במאפרה הישנה, ואיתה מכבה את היום, זה שהצתתי עם שחר, שעה שמחשבותיי היו מעורפלות, מטושטשות. אוויר קר וצלול עושה דרכו פנימה, אני נשכב לאחור...


חושב אותה, חש לכוד בין קוריה, אלה שטוותה ביד אמן.
לכשאנסה להשתחרר, היא תופיע, תביט מרחוק.
בשקט בשקט תניח לי להילכד, להסתבך, להתייאש,
עד שלא אוכל להתנגד, ליופייה, לחכמתה, לחום גופה המשכר.
תנועותיי המסורבלות מסבכות את הקשרים,
מבטיי המסגירים אינם משקרים,
תחושת חוסר האונים התפשטה ברשת.
נכנעתי לה, גופי נדם, קולי נאלם,
שבוי בקוריה, יצירת האמנות שאין לה מחיר.
חשתי אותה מתקרבת, זוממת, בוחנת את קורבנה,
ממששת בעיניה, מרוצה.
לחישתה באוזניי, ארסה זורם בעורקיי,
נשיקתה לשפתיי, מכושף קורבנה.
לא זעתי, שתקתי, נשכתי שפתיי, אהבתיה עד בלי די...