הרהורים מהקומה השלישית

אם יש משהו שאני לא אוהב זה משהו שנשמט לי מהידיים רגע לפני הסוף. זה כבר קרה, זה כבר שלך אבל אז ברגע האחרון אתה מאבד את זה. הטעם החמוץ שמלווה לי את הפה עכשיו ירתיע אותי בעתיד, הרבה כי אני מעדיף טעם מתוק.

___________________________________________________

לאחרונה הצבתי לעצמי בנק מטרות מותאם לכל יום בנפרד לפי הפוטנציאל הגלום בו. במבט ראשוני היו ליום הזה למשל את כל המצרכים הדרושים ליום שליו, קצר וקליל. אולם אחת הקרציות היותר גדולות שידע היקום הפרה את האידיליה. חרף-כך ראיתי את היום מתיישר כמו לפי תסריט מוכתב מראש- בהצלחה יתירה והרבה מעבר למצופה. כשחיוך גדול הקיף אצלי את בית החזה הקרצייה החלה לקטר, שוב. בעיניה, כל העולם כולו בצד אחד והקרצייה בצד השני. לא משנה מה ואיך, אפילו לנגד "הנס" שהתחולל רק רגעים ספורים לפני הבן אדם לא מפסיק להתלונן. חמש דק' אחרי שאיימתי להעיף אותו מהחלון (בהתחלה זה נעים ויש רוח קרירה ומצננת אבל אחר-כך כבר לא כל-כך) הפסדתי את הבנק הפרטי שעשיתי אותו יום...תאונה.
בהתחלה כעסתי על הקרצייה אחר-כך כעסתי בעיקר על עצמי.

__________________________________________________

הבוקר, על השחר, אני יוצא ממקום מגוריי, לוקח ימינה, לא מאותת ועוד ללא חגורת בטיחות. שני שוטרים וניידת מחכים לי אחרי הפנייה, מסמנים לי לעצור... אני, בניסיון אחרון של ייאוש, מושך את החגורה עליי, חושב איך אכלתי אותה על הבוקר. בעודי מכין את התירוץ במוח השוטר מתחיל להתלהב מה-323 ושואל אותי אם אני רוצה למכור לו אותה. אחרי שאמרתי לו שרק קניתי לפני חודש, הוא אמר לי שהמחיר מציאה ושהאוטו עם טיפול נכון יכול לעשות 500 אלף בשקט- "זה רכב משטרתי בעברו, אנחנו יודעים". הוא גם הציע לי לעשות ביטוח מקיף כי זה רכב גניב- "הערבים חולים עליו" - אחר-כך הוא איחל לי יום טוב ונסעתי לדרכי...

יום טוב:-)