הרהורים מהקומה השלישית

לנחשים יש תכונה מיוחדת שתמיד קינאתי בה. הם מסוגלים להשיל את עורם מספר פעמים במשך תקופת חייהם. נשל הנחש מסמל את התחדשות הטבע, את היכולת להחליף מלבוש אך להיוותר באותה הצורה ממש. שוו בנפשכם שגם בני אדם היו יכולים להשיל את עורם. אני לא מדבר על הפנטזיה האנושית להישאר צעיר לנצח, אני מדבר על היכולת להיוולד מחדש במערכות יחסים מנוונות. יחסים שנראה שהגיעו לקיצם, שאין אפשרות לחדש אותם. לו יכולנו להתרענן בכל פעם שהעסק היה הופך שגרתי, נדוש, אפרורי ומשעמם, או אולי במצבים בהם המערכת נקלעת לשבר המאיים בחיסולה- החיים ללא ספק היו הופכים נוחים יותר.

אני חסיד גדול של הטבע. אני סבור שהטבע מלא ברמזים שהאנושות שכחה. ככל שהטכנולוגיה מתפתחת, והיא מתפתחת בצעדי ענק, ככל שאנו הופכים יותר ויותר ליצורים בעולם דיגיטלי קר ומנוכר, בד בבד אנו מתרחקים מהסודות שהטבע צופן בחובו. כך כמשל נשל הנחש, סימן ההיכר של ההתחדשות וההתרעננות, של היופי והקסם בבריאה מחדש, בשינוי המלבוש אך לא הצורה- אומר מעט מאוד לגבי מרבית האנושות. אנו מעדיפים להתייאש, לוותר, להרים ידיים במקום להביט לטבע בעיניים וללמוד משהו חדש.