הרהורים מהקומה השלישית

יש רגעים בחיים שאין בהם זמן לפחד או לחשוב יותר מדי. עלינו לפעול דרך אינסטינקטים מחודדים, להשאיר הכול בצד, ולהתמקד במטרה שלפנינו. חיילים היוצאים למלחמה למשל מגלים אומץ ותושייה רבה. קור רוח הוא סוד ההצלחה. הדבר נכון לגבי מטרות רבות בחיים ולא רק בשעת מלחמה. אולם זמן מלחמה הוא הזמן הטוב ביותר להמחשת העניין. לו היינו באים באותה עוצמת נחישות, באותה דבקות במטרה לכל נושא בחיים, אחוזי ההצלחה שלנו היו משתפרים פלאים.

המלחמה והמוות של האחד הם בדרך האבסורד פעמים הרבה השלום והחיים של האחר. אולם גם במלחמות יש להבחין בין סוגים שונים: יש מלחמה אימפריאליסטית שמעצם טבעה מבקשת לכבוש ולהשתלט, להתפשט ולהתרחב. לעומתה, יש מלחמת הגנה שלוחמיה רק מבקשים להגן על מה שכבר בידיהם, על שטחם ועל אדמתם. צה"ל למשל מוגדר כצבא הגנה ולא כצבא כיבוש. את העובדה הזאת שכחו לצערי רבים מבני עמנו.


כאינדיאני המורח פניו באותות טרם היציאה לקרב,
חג, רוקד, סביב מדורת השבט.
בשאגות קצובות, ממלא את חשכת הליל.
מתוחה קשתו, מלאה אשפתו,
שש אלי קרב, אין פחד בקרבו,
נלחם על אדמתו בארץ השמש הגדולה.

כחייל המסווה פניו בצבעי הירק,
מסור, נאמן, כל חגורו אומר דריכות.
בין סמטאות צרות, בין בתים עוינים.
פרצופי אויב באשנבים, מביטים, מציצים.
עיניים זרות עוקבות מעל גגות חצי בנויים,
נעוצות בו, בחייל הנלחם על מולדתו בארץ ניכר.

כצייד הפוסע דרכו בין שיחי הסבך,
חושיו מחודדים, אוזניו כרויות, ממוקדות.
ריח טרפו עולה באפיו, ריח הישרדות.
מתגושש, מסתבך הניצוד, קרניו נאחזו ביער צפוף.
הפחד, הבהלה היו לו למכמורת,
אדמתו בגדה בו, עוד מעט ויבוא אל קרבה.