הרהורים מהקומה השלישית

ניצבת על המזח, מריחה את הים,
ידה מעודנת, אוחזת כוס יין אדום יבש.
עת שיערה מתבדר ברוח,
היא,
בוחשת קצותיו בציפורניים מושחזות,
מלטפת מחשבות מתרוצצות,
נעות אנה ואנה, מצד לצד, מוחה יצירתי.
לו רק ניתנה רשות לעין לראות,
לו רק היה האשנב למוחה הפורה,
או אז היינו יכולים לחזות בו, לצפות פלא.
סליל של הבזקי דמיון ארוגים פנטסיה,
ניצוצות בורגיים מספרים גאוניותה.
תודעתה העצמית ניכרה בעיניה,
חשיבותה משתקפת דרך עיניי סביבתה.
אספקלריה מאירה היא, גולת-הכותרת,
כל שתחשוק בו ייפול שדוד לרגליה.
שפתיה מלאות, מזמינות עיניים,
מצליבות מבט מפתה של קוראת מחשבות.