הרהורים מהקומה השלישית

חריקת בלמים קעקעה באספלט לוהט אוד מעושן.
מכת השמש סנוורה ללא רחם הכתה בקרקע.
שורשים יבשים, כמעט עבשים, ביקשו מים.
מרחוק, דרכי עפר סלולות ממתינות לידי אנוש מיומנות.
על קצה גבול הגשר הדרומי, נפשי ביקשה מקלט.
ברגע של צל מצאתי אוויר, נשכבתי פרקדן תחת עץ.
חלמתי קרה, גשמים וברקים, נגעתי בסופה.
בראתי צורות, חלומות לעת שחר שם הגשמתי.
צפתי על אוקיינוס מילים, אנשים בו שימשו דגה.
צללתי בו, לא שקעתי, האזנתי קשב,
גלים זימרו מנגינות שהזמן השכיח.