שתיקה שווה זהב. היא לא מסגירה פרטים, היא משדרת עורמה, ואולי בגלל זה כל כך קשה לי איתה כשהיא שותקת. אף פעם לא הייתי טוב ב"נחש אותי" אני יותר טיפוס שמבין מילים, שיכול להתמודד גם עם מעט מידע על מנת להרכיב פאזל לוגי. זה אחד מהרגעים האלה שבהם אני מתחרט שאיני קורא מחשבות, אבל זה חולף לי די מהר כשאני מהרהר בהמולה האינסופית שהייתה מפירה את שלוותי. אין קץ מחשבות של אין קץ אנשים. כל אחד והמיקרוקוסמוס האישי שלו...
בשלי יש אותה אבל היא שותקת. ולי נותר רק לנחש. להטיל קובייה, להמר. אז בינתיים גם אני שותק. ממתין. מחכה לפרי שיבשיל על העץ, שיזעק קטוף אותי, שיבקש נגוס בי , השלך קליפתי מעליי.
שתיקה שווה זהב. יש לה את החן המסחרר. היא תיגע בך ואז תרפה. ואז שוב תשתוק. נטועה באדמה, מכה שורשים אהבתה, נוטלת אותה משם ומשליכה אותה הרחק למקום שרק חלמה עליו. שם תבשיל אט אט. תעטה פריחה, תפתה בריח, ילבלבו פניה, יפתחו ענפיה לקראתך.
לפני 15 שנים. 16 באוגוסט 2008 בשעה 9:08
