הרהורים מהקומה השלישית

יש רגעים שבא לי להכניס את הראש מתחת למים זורמים, קרים כקרח, לשטוף את המחשבות, לנקות את כל התאים.

יש רגעים שבא לי לעשות הפעלה מחדש למוח, לרענן את הזיכרון, לאבד את כל המידע הלא נחוץ, למחוק את השגיאות.

יש רגעים שבא לי לפתוח חלון ולצרוח מן צרחה מהדהדת בעלת גלים טבעתיים הנשמעים מקצה העולם ועד לסופו.

יש רגעים שבא לי לקפוץ ממגדל, לפרוש כנפיים ופשוט לעוף כמה שיותר רחוק מכאן לארץ לעולם לא.

יש רגעים שבא לי לבעוט, להרוס, לנפץ, לשרוף, לחרב את הכל רק כדי לבנות הכל מחדש מהמסד ועד לטפחות.

יש רגעים שבא לי לישון ולא לקום, להמשיך לחלום ולהתעורר רק אחרי שכל מה שייחלתי לו התגשם.

יש רגעים שבא לי לחבק, לאהוב, לנשק, ללטף עד שכל הגעגוע הזה יתרוקן ויהפוך אוויר הנושא באברותיו אבקת פרחים.