לפני 15 שנים. 22 בנובמבר 2008 בשעה 6:10
חצות לילה. דממה מוחלטת. שולחן עץ כבד במרכז החדר. מפה בדמות בד שחור קטיפתי. שני נרות אדומים. זוג עיניים עצומות. רכז מוחלט. הקוסם קוסם לו. כשף המכשפים על שפתיו. לחש נחש חרוז במסגרת.
ביער הדמיון, סביב מדורת עצים, עלי אש בוערת, נשרף לו ליבה, הועלה על מוקד, נמס בלהבה, הותך לנוזלים, נשפך למעיין ליבו, נצרף בדמו, נמהל באהבתם. הפכו אחד, הוא השדון היא הפייה. הזוג הנבחר נמלט מבין דפי האגדות, מכונפים, מרחפים מעל אש הדרקונים, בזים לאבירי החרב בני התמותה, הם השוקדים על מלאכתם בעבור חופן כבוד. ולכשיתעייפו יידאו על כנפי הנשר, הנושא חלומותיהם לארץ לא נודעת, שם אדמה ושורשים, שם היסוד הממגנט. אם כל חי, מתוך לבה מבעבעת, מקרינה את הסוד. סוד הנצח, לפיד הנעורים, האש שבעיניים, הדם שבשפתיים. המציאות החלומית תלויה בחיוך קטן של עונג פלאי.
