הרהורים מהקומה השלישית

דקה אחת לפני שהיום מסתיים, משהו בי זע חסר מנוח, מטפס מהקרביים, כובש את הלב הפועם, נועץ דגל, מסמן טריטוריה, מלטף את האגו, ונח, ומתהפך, ובועט, ומנפץ את הראי, שם גרים השדים המתרוצצים ללא הרף, השוכנים בין פני הים למצולותיו.

דקה אחת אחרי שהלילה מתחיל, שם זזתי, התלבשתי בעירום, אז שתקתי, באש בערתי, עלה בלהבות דמיוני, על גחלים לוהטים בישלתי חלומי, בסופה לוחשת ליביתי יצריי, הפכתי ערפל ליום בהיר, כיליתי זעמי באבנים מתגלגלות, אז למדתי שלא הבנתי.

בדקה אחת הכול נגמר, ובדקה אחת הכול מתחיל. על חודה של נקודה, על גרגרו של חול, על פעימת לב, על נשימת החי. בזמן לא זמן, ביום ללא לילה, בלילה ללא כוכב, בענן ללא גשם, ברגע של רעש, בתמונה ללא קיר, בדמויות ללא אופי, בחלום ללא זיעה, באהבה.