לפני 15 שנים. 9 בדצמבר 2008 בשעה 11:55
בדף חלק לוחש אותיות, צורח מילים, מנגן משפטים. מנקז דמויות בתוך גופי, אני, אני ואני. פעם אני הילד הטוב ופעם הילד הרע, פעם שדון ופעם קוסם, פעם מלומד ארצי ופעם מכשף שמימי, פעם חסר-ישע ופעם האדון הבלתי מעורער. אני ואני ואני...
וכשתבואי אלחש זר מילים לראשך, ואת תמצאי בי מקלט מזור לנפשך, תבני בי מקדש קן תפילותייך. שם מנחה תקריבי, מור ולבונה, קטורת ובשמים. את השמן והמנורה, את האור הבוער על פתיל האהבה. ולאורו אני ואת, את ואני מרצדים על קיר אבן בטירה גותית אפלה, אך מוארת. שם עטלף המילים תלוי במהופך, מצווח שירו ומקדיש (ומקריב) אותו לך המוקרבת (המוקדשת) על מזבח אהבתי.
