שקרים בתוך בקבוק, צפים על פני גלים של אנשים, בים החיים הבלתי נגמר, העשוי ללא חוף. במצולותיו הכרישים, המשחיזים שיניים, הנוגסים ללא רחם, המשחרים לדם הטרי, לכל אשר תמימות באפו, חולשה באברותיו. לכל הנאספים ובאים, נלכדים במכמורת, מפרפרים שניות קיום אחרונות, נאחזים בבדל הישרדות אחרון. וריחם ריח טרי, ובשרם טעם רענן, ופניהם בוץ וערפל, וכוחותיהם מטושטשים ורפים. עוד מעט ויניחו לה, לתקווה, להישמט מבין כפותיהם. לא דמות להם, ולא תמונה, לא פסל, ולא אל, לא תפילה להם, ולא ניגון של סליחות.
חלומות בתוך כדור בדולח, אשליות מנופצות, תקוות שווא. רסיסי תקווה אחרונים שהוליד הייאוש, שהמליט הצער טרוט העיניים, המשרת בקודש מאחזי עיניים, חלקי לשון, מחוספסי לב ותאבי כיס, המשלשלים דינר ועוד דינר לחשבונם תפוח הבצע. רמה ליבם בשוחד, גבהה קומתם בשחיתות. ברגל גסה, בעיניים גדולות, בחיוך מזויף, בחיבוק מלא סכינים. לא צל להם, ולא בבואה, לא שיר להם, ולא הלל, לא סוף להם ולא אחרית.
לפני 15 שנים. 8 בדצמבר 2008 בשעה 17:11
