הרהורים מהקומה השלישית

היא שכבה על המיטה לידי, דמעותיה שטפו את פניה,
ליבה נפתח, הותר הסגר, חרב המצור.
היא לא ידעה שאסור לה להיפתח כך ליד מכשף.
לא שיערה בנפשה שזוהי שעת רצון, שעת הלבבות,
זמן הכוח, שכרון החושים, מחול הנשמות.
לא יכולתי להתאפק, חדרתי עמוק פנימה, לתוך גופה,
חיללתי כבודה, לקחתיה בשבי, כישפתיה, מעשה קסמים.
אחזתי בליבה הפועם, ולחשתי...
הידקתי, כיווצתי, ואז הרפיתי, ושוב לחשתי.
היא חייכה, גשם דמעותיה פסק,
היא חשה שלמה עכשיו, בטוחה, מוגנת, עטופה.
היא חשה מוקסמת, מהופנטת, שלווה.
היא נגעה בקסם, כל כולה שלי כעת.