לפני 15 שנים. 26 בדצמבר 2008 בשעה 9:52
חסר מנוח, משתולל בתוך בקבוק, יוצא ונכנס, מתפוצץ לרסיסים, ומתאחה למשהו חדש. גדול יותר, חזק יותר, מחושל יותר. כבר לא מאיים רק יודע. כבר לא חושש רק בוטח.
הוי הנקמה!
מה היא עושה?
עזה כמוות אהבה, וקנאתה כשאול.
במחול הכדים השדון שוב סוער, כרוח קדים סוחף אחריו גרגרי אבק, מחולל מהומות, מכה בראשו של גולם הקם על יוצרו, מנפץ גולגולתו, ונושף בזעם, בחרון, בעברה.
חסר מנוח מתלכד לכדי נשימה. משלח ברקים, הזיק שבעיניים שוב ניצת. נרגע כשאת פה, מלטפת, לוחשת ונכנעת, מבקשת ויודעת. אז אגע בך, אשק לגופך בחיוך מכשף. בלהט החשמל המסנוור משרטט את התוואי, יוצר את השביל בו תלכי אחרי כסומא בעיניים גלויות, בדרך לא דרך, בשביל ללא סוף, שם עפר וגרגרים, בין אבנים לא מסותתות, שם האהבה נולדה.
