לפני 15 שנים. 30 בדצמבר 2008 בשעה 15:48
מכניס ראשי ללוע הארי, תופת גיא בן הנום. צבא שרפים מכתר את נזר גופי, משמש לי חומת כנף שמימית, מפני אש הלהבות הבוערות, הרעש שברעש, השנאה היוקדת שבעיניים. התהום הפעורה בולעת כל היגיון לקרבה, ומקיאה קיטור, עשן האיבה. ענני החלומות מתפזרים לקול שאון הנפילה. הפחד והחשש משמשים במשמש בהצגת האימה, התפאורה קודרת, עשנה, מפויחת, התסריט מעגלי, השחקנים מותשים. בין נפילה לנפילה, בין שקט למלחמה, עוד שפתיים מפללות, לוחשות, כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכך.