יש הרואים בישו דמות של הילר, מרפא המחולל ניסים אולי בכוח על טבעי(?), ויש הרואים בישו מורה, מלמד הרבים שניחן ברוח כריזמטית ובלשון שנונה. בעיניים מאוחרות יותר נתפס ישו כמשיח וכמושיע, אך לישו עצמו תפיסה זו הייתה ללא ספק זרה.
ישו היה קודם כל יהודי, לא פחות משאר היהודים בזמנו*, וטועים אלה המחרימים אותו רק בשל המגמות הנוצריות המאוחרות לזמנו או בשל היותו בר פלוגתא לכיתה הפרושית.
מכיוון שרוחו הדידקטית קוסמת לי בחרתי להתמקד בישו המורה והמדריך בעל מימרות החכמה המושחזות והמשלים השנונים, ובאמצעות הספר "הבשורה על פי תומא"** להביא מספר פנינים המבליטים פן זה בדמותו של האיש***:
ויאמר ישוע: אל יחדל המבקש עד אם מצא. ובמצאו יתפלא, ובהתפלאו ימשול; ובמשלו ימצא מנוח.
ויאמר ישוע: והיה אם יאמרו אליכם הנוהגים אתכם: ראו, "המלכות בשמים היא", כי אז קדם לכם עוף השמים. ואם יאמרו אליכם: "בים היא", כי אז קדמו לכם הדגים. אבל המלכות היא בתוככם; ומחוץ לכם היא. דעו את עצמכם ותיודעו; והבינותם כי בני האב החי אתם. אך אם את עצמכם לא ידעתם, בעוני אתם, ואתם העוני.
ויאמר ישוע: דע את אשר לפניך, ויגלה לך הנסתר ממך; כי אין צפון אשר לא יופיע, ואין טמון [אשר לא יוקם].
וישאלוהו תלמידיו לאמור: התחפוץ כי נצום? ואיך נתפלל? הניתן צדקה? ואילו הן המצוות אשר נשמור באוכלנו? ויאמר ישוע: אל תדברו שקר, ואשר שנאתם אל תעשו. כי הכל גלוי לפני השמים; כי אין צפון אשר לא יופיע, ואין חתום בלי יפתח.
ויאמר ישוע: אשרי הארי אשר יאכלנו איש, למען יהיה הארי לאדם; וארור האיש אשר יטרפנו הארי; והיה הארי לאדם.
ויאמר: דומה האדם לדיג חכם, אשר השליך רשתו הימה, ויעלנה מלאה דגים קטנים; והדיג החכם, במצאו ביניהם דג גדול וטוב השליך את כל הדגים הקטנים הימה, ובלא עמל בחר בגדול. אשר אוזניים לו לשמוע, ישמע נא!
ויאמר אליהם ישוע: אם תצומו, והיה בכם חטא; ואם תתנו צדקה, והרעותם לרוחכם; ואם תתפללו תאשמו. וכי תבואו אל ארץ ונסעתם במקומותיה, והיה בקבלם אתכם אכלו מכל אשר ישימו לפניכם; ורפאתם את חוליהם. כי לא יטמאכם הבא אל פיכם, אבל היוצא מפיכם הוא טמא יטמא.
ויאמר ישוע: ואהבת את אחיך כנפשך, ושמרתו כבבת עינך.
ויאמר ישוע: ראה תראה את הקיסם אשר בעין אחיך, ואת הקורה אשר בעינך אינך רואה. כאשר תוציא את הקורה מעינך אז תראה במה תוציא את הקיסם מעין אחיך.
ויאמר ישוע: באשר שלושה אין עמם אלהים; ובאשר אחד לבדו, אנוכי עמו, אמרתי. גולו אבן ותמצאוני; בקעו בול עץ, ושם אני.
ויאמר ישוע: לא ירצה נביא בכפרו, ולא ירפא רופא את מודעיו.
ויאמר ישוע: עיר כי תבנה על הר גבוה, לא תוכל לנפול ולא תוכל להיסתר.
ויאמר ישוע: כי ינהג עיוור את העיוור, ונפלו שניהם אל הבור.
ויאמרו אליו תלמידיו: מתי תראה אלינו ונחזך? ויאמר: כאשר תתפשטו עירומים ולא תבושו, ושמתם בגדכם תחת כפות רגליכם, ודרכתם עליהם כילדים; אז תחזו את הבן החי ולא תיראו.
ויאמר ישוע: הנה מפתחות הדעת בידי הפרושים והסופרים נתנו, ויחביאום. גם הם לא באו וגם את הרוצים לבוא מנעו. אך אתם היו ערומים כנחשים ותמימים כיונים.
*ישו היה יהודי בן הכיתה הנוצרית. בימי בית שני רבו בישראל הכיתות והבולטות שבהן היו הפרושים, הצדוקים, ההלניסטיים והנוצרים. אחר חורבן בית שני נדחקו שאר הכיתות מחוץ ליהדות, כשהכיתה הפרושית הופכת שולטת בכיפה. הכיתה הנוצרית הפכה עם הזמן לנחלת הגויים שאף ייחסו לישו יכולות משיחיות.
**הבשורה על–פי תומס הוא פפירוס בשפה הקופטית שהתגלה בשנת 1945 בנאג' חמאדי שבמצרים. הפפירוס כולל 114 מימרות המיוחסות לישו, שחלקן דומות לאלו הנזכרות בספרי השליחים הסינופטיים מרקוס, לוקס ומתי, אך חלקן לא היו ידועות עד גילויו.
מאלפת ההשוואה בין הנוסח שבמימרות החכמה והמשלים שבבשורה לתומא (העומד כספר בפני עצמו וכחיצוני לברית החדשה) לשאר הכתובים שבספרי הברית החדשה המקובלים והמוכרים. ניתן לראות בבירור את ההשפעות המאוחרות והמגמתיות הרווחות בספרי הברית החדשה. מכאן גם מסקנתי שישו עצמו לא ידע שהוא כזה...
גם העובדה שספר זה נשתמר בעל פה בידי נזירים דווקא עד להעלאתו על הכתב, בצורה גולמית ללא עיבוד וללא עריכה הרחק מהמגמות המאוחרות עומדת לטובתו ולטובת האמינות ההיסטורית.
***אין לי ספק שלו ישו היה נמנה על עדת הפרושים שבזמנו היינו זוכים לראות חלק מאמרותיו ומשליו בתוך ספרות חז"ל. רוחו ולשונו הולמים היטב את תרבות החכמים שבזמנו.
לפני 15 שנים. 15 בינואר 2009 בשעה 18:21
