הרהורים מהקומה השלישית

חלומות בטעם שוקולד, מתערבבים בשמיכות בניחוח וניל, בריח הבושם שהתבשמת בו לכבודי, שייוותר גם שעות אחרי שתלכי, נאחז באוויר מבקש להזכיר נוכחותך. אחרי לילה שם טיילתי בין חדרייך, בין פרוזדור לטרקלין, בין אהבה לתאווה, עוד כמה תמונות נוספו לארכיון הזיכרונות, כתובים על ספר דברי ימי הימים, חקוקים בספר הבשר.

חלומות בריח הקינמון, נמהלים בשפתיים בטעם דבש, נמזגים לכוס יין אדום יבש, נשטפים במרוץ נגד השעון המאיים להשיבנו לשגרת המציאות הקיומית. אחרי לילה שם נלכדתי בינות לקורים, שטווית במלאכת מחשבת, שתי וערב, מקיר דרך ריצפה עלי תיקרה, עוד כמה מילים נארגו בשיר האהבה, קלועים בזמר החיים, שלובים במזמור.

בחלום טעמתי, בחיזיון הרחתי, בדמיון מיששתי. ראיתי את הקול, הולך ומתגבר, ממלא חדר ועולם, ממלא אותי עד אפס מקום, עד לא נותר בי כוח, רק חיוך קטנטן, מסופק, מעונג, מקשט את פניי, בגומת החן של החיים. חרב התאווה הושבה לנדנה, זהו זמן הכינורות הדביקים, זוהי שעתם היפה של הפעימות הקצובות, שרצה הגורל וזכיתי להן.