לפני 15 שנים. 2 בפברואר 2009 בשעה 19:26
בא הלילה, ואת איתו, מתעטפת בכוכבים, וירח כשביס לראשך, משמש לך כנזר, תפארת הבריאה, בהירה כחמה, מאירה כלבנה.
בליל תענוגים, נשכח את שמותינו, עד יפציע השחר, עד יקיץ הבוקר, שם נשכב מוטלים, מותשים, מעולפים למרגלות אהבתנו.
בא הבוקר, ואנחנו שם, מעורטלים, קלופי בגדים, נטולי מחיצות, נעדרי מסיכות, גוף אל גוף, שפתיים בשפתיים, מתמזגים לאחד.
