אני חושב על כל אותם פעמים בהם הייתי מטיף לכל מי שרק רצה לשמוע, ובינינו גם למי שלא, על המועמד שלי לכנסת. על כמה שאני מאמין באמת ובתמים שיש לאל ידו לשנות סדרי עולם ומדינה, ושאם רק נשים את הפתק הנכון בקלפי השמש שתזרח מחר כבר לא תהיה אותו הדבר...
אני כבר לא כועס על עצמי. לא, אני לא. רק מחייך לעצמי כשאני נזכר באותה נאיביות פוליטית שהייתה מנת חלקי. מזמן הגעתי למסקנה שרוב רובם של הפוליטיקאים "עושים לביתם" גם כשהם משמשים בתפקידם הלאומי-חברתי כביכול. חבורת מסואבים מעשני סיגר וחובבי מסיבות הקוקטייל, שלא אתפלא גם לא לרגע קט, כשיחשפו שלכל אחד ואחד מהם צמודה נערת ליווי בת 19 על חשבון הציבור אלא מה... מושחתים מכף רגל ועד ראש, חמושים באמירות חלקלקות שאף פעם לא אומרות כלום בעצם, מישירים מבט אלי מצלמה ומשקרים בלי להניד עפעף לאותו ציבור שהיה תמים דיו כדי לבחור בהם.
ואני, שכוכב מארס דורך במזלי, אל המלחמה האדמוני, יודע שבתחבולות תעשה לך מלחמה, ולכן הברקתי את ההחלטה הבאה: אני הופך למצביע בדיעבד!
פשוטו כמשמעו: כל הבלה בלה שמוכרים לי לפני הבחירות לא מעניין אותי כהוא-זה. אבל אני סבלני מספיק כדי לזכור להם את האמירות ואת ההבטחות טרם הבחירות. סבלני מספיק כדי לזכור וסבלני מספיק כדי לעקוב אחריהם רק כדי להיווכח שדברים שמבטיחים לפני לא מקיימים אחרי...
פוליטיקאי יקר (לא באמת, אני סתם מנומס)! רוצה את הקול שלי בעתיד? תוכיח בשבתך על כס השלטון שיש כיסוי לאג'נדה הפוליטית שלך.
נחשו מה קרה מאז שהפכתי למצביע בדיעבד? אם ניחשתם (מיקרוגל יוגרל בין הפותרים נכונה) אתם כבר יודעים שמאז שהפכתי למצביע בדיעבד כף רגלי לא דרכה בקלפי. זה אומר הכול בעצם, הלא כן?!
לפני 15 שנים. 9 בפברואר 2009 בשעה 18:40
