הרהורים מהקומה השלישית

היא עומדת בפינה על ברכיה. ראשה מורכן. ממתינה לקול אדונה המצווה אותה ברוגע לשונו לזחול כל הדרך לרגליו. היא עירומה, חשופה בפניו. גם את תחתון החוטיני הדק שלבשה לכבודו הוא תלש בזרוע חזקה והחדיר אותו לפיה, ככה כמו שהוא, ספוג במיצי חשקיה. לצווארה הקולר. מהודק היטב, כרסן, המזכיר לה את מעמדה לפניו. רטט עובר בין ירכיה שעה שהיא מהרהרת בכך...

היא זוחלת לעומת רגליו. נצמדת בשפתיה לנעליו ומודה לו על נכונותו לעשות בה שימוש. היא חשה כיצד אדונה אוחז בשורשי שיערה ומרימה מעלה אליו. הוא אוחז בלוחית הזיהוי הצמודה לקולרה, בוחן אם שינתה את הכיתוב כפי שציווה אותה. ליבה היה שקט. הכיתוב שונה כפי שדרש כבר יומיים קודם למפגש: "אני היהלום שליטש אדוני" נכתב שם. ליבה פעם בחוזקה. על קולרה שלה. לא כלבה. לא שפחה. לא זונה. י-ה-ל-ו-ם !!

היא חשה את מבטיו סוקרים את גופה כסחורה משובחת בחנות יהלומים. חשה את מבטו מתעכב על עכוזיה, חודר את חריץ ישבנה. הוא ציווה אותה לעמוד כשלשונה נושקת לרצפה שלרגליו ועכוזיה מתוחים היטב, פרושים לפניו, מובלטים כפי שאהב. את אצבעותיה ציווה לגלות לו את פי הטבעת...

לאחר דקות מספר של המתנה מתוחה היא שמעה אותו קרב. הוא ידע שבאותן דקות בהן עמדה ללא זיע כפי שציווה אותה, חלפו עשרות הרהורים במוחה על מה שעוד מצפה לה. הוא ניגש לעכוזיה. מלטף את הפתח שאהבה נפשו. מרטיט אותה בנגיעותיו. הוא מורח שמן סביבה וחודר את ישבנה בנר שעווה אדום ועבה. היא חשה את הנר חודר אט-אט עד אמצעיתו, ונעצר שם.

כמה שהוא אהב להקפיד על הזנב. לקח לה זמן להתרגל. בסוף היא התמכרה לעובדה. אדונה הצית את פתיל הנר. היא ידעה למה לצפות. תיכף השעווה תתחיל להינמס לכיוון ירכיה. לשונה נצמדה לרגליו. היא סגדה לרגליו בשקיקה חונקת את טפטופי השעווה על ערוותה, מתמכרת לכאב החטוף שלאחריו המתיקה...

המשך לא יבוא...