הרהורים מהקומה השלישית

ראיתי בירח את השתקפות עינייך,
דרך מרחק הדרך והתרבויות,
אי שם בארץ ללא אבות.
האור שחזר אליי בוהק ומסנוור,
מעט נוגה הרבה מתגעגע.

דמיינתי אותך מביטה בו כעת ,
יחד איתי,
שרועה על מפתן ליבי,
לוחשת, מפללת ויודעת,
שהיכן שלא נהיה,
הירח הוא אותו ירח.

ציוויתי לך מלאכים לארץ רחוקה,
הצבתי לך שומרים כתר לראשך,
פיזרתי חיילים מגנים לליבך.
רק לזמן נכנעתי,
לא יכולתי להביס את תקתוק השעון,
המסרב בגאון להחיש מחוגיו.