לפני 14 שנים. 5 באפריל 2010 בשעה 6:47
אנשים עשויים זהב, מילים מצלצלות ככסף. היהלום זקוק לליטוש, עריסתו בטן האדמה.
גם שביל פתלתל, בסופו של גרגר, כובש את ההר. לאט אבל בטוח, גם גחלים לוחשות תכנענה.
הכל מתחיל מהראש, רק מהיכן נגמר הסוף? להצית את הדמיון, משל היה בדל מציאות.
לגעת בה ולא לגעת, אלה השנים שעושות את ההבדל. עין בעין, גבר באישה.
להתכרבל בתוכה, להתערסל בבטנה. הייתי רוצח את השעון, עבור כמה דקות של שקט.
