לפני 14 שנים. 4 במאי 2010 בשעה 11:52
והנה אצה לו הדרך,
סוב נסוב לו ההר,
כפתיל מפותל,
המתפתל סביב גופו,
כרוך כנחש המנחש יומו,
בין לילות וכוכבים,
ערבים ושקיעה,
עורבים מצווחים- שתיקה.
דממת החול האדום,
המדמם פצעיו,
הנספג אט-אט,
כספוג המייחל להיסחט,
להילחץ החוצה,
להקיא תוכו לתוך קדירה מבעבעת,
על אש קטנה ומלחכת,
לוחשת,
נשרפת,
ומולידה שרף חדש,
המתחדש בכתר זהב,
משובץ קוצים ותיל,
מגודר סביב מצחו.