בחודשים האחרונים החלתי על גופי שינויי תזונה ושדרוג מחשבתי בכל הנוגע לנכנס אל פי ולבא אל קרבי. לא אלאה בכל הפרטים המדוברים* רק אספר שהדגש העיקרי והעדיפות העליונה ניתנת אצלי מאז והלאה לפירות וירקות, בזה הסדר.
הרעיון המרכזי במתודה מתמקד בהקשבה ישירה לטבע מחד, ובנטישת רוב העצות התזונתיות המובאות לנו חדשות לבקרים על ידי תזונאים מטעם**מאידך.
בקלות, ללא רעב וללא דיאטה, ואני מדגיש ללא דיאטה, השלתי מעליי 10 ק"ג מיותרים (בממוצע חצי ק"ג בשבוע) והשבתי לגופי חיטובים ששכחתי מקיומם. אני מגדיר עצמי כיום כ"צמחוני למחצה" (כן, יש דבר כזה) ולמרות שאיני נמנע מכלל מאכלי הבשר והחלב והמאכלים המבושלים, הרי שהללו הפכו לחלק שולי בתפריט התזונתי שלי ולא לעיקר שממנו נמשך היתר. למותר לציין שעל מיני מתיקה כולל עוגות ושאר מאפי גלוטן (בעיקר לחמים) אין כלל מה לדבר. מה מתוק יותר מפירות יבשים במידת הצורך?!
כאמור, הפסקתי להקשיב לתזונאים והתחלתי להקשיב לטבע, ברגע שהראשונים קבעו שאסור להפריז באכילת פירות מחשש הסוכר הרב המצוי בהם. אז כן גבירותיי, אני אוכל פירות ללא הבחנה, לא סופר אף קלוריה (ואף תזונאי בשקל ומטעם) והתוצאה ברורה וחדה מול המראה.
קיימים גם סימנים בדבר. כל מאכל הגורם לנו עייפות רבה לאחר אכילתו מעיד בעצמו כמאכל פסול לגוף. העייפות נובעת כתוצאה מניסיונות הגוף לעכל את הפסולת (כן פסולת, פשוט אין לי מילה אחרת!). מירב האנרגיה בגוף מוקדשת לעיכול המזון ואנחנו מוצאים את עצמו עייפים ומותשים. לאחר ניסיונות רבים הגוף עצמו "מתייאש" מהניסיון לעכל את האוכל והתוצאה המתגבשת: צמיגים בצידי הגוף.
שוו בנפשכם מכונית שנגמר לה הדלק. האם היא לא תוכל להניע לאחר שנמלא אותה בדלק? מדוע אנו מתייחסים לגופנו בחוסר כבוד ולמכוניתנו בהדרת כבוד?! האוכל הוא הדלק שלנו. תפקידו למלא אותנו באנרגיה וחיות. הפירות והירקות לא רק שמתעכלים על נקלה ונספגים בגוף, ולא רק שהם מספקים לגוף את כל הויטמינים להם הוא זקוק לתפקוד נורמאלי, הם גם מעניקים לנו זריקת אנרגיה ומרץ.
*כל שחשקה נפשו מוזמן לעיין בספרו מאיר העיניים והמחשבה של אלן קאר: "הדרך הקלה לרדת במשקל."
**בדברים הנ"ל אני מתכוון באופן ישיר לתזונאים השחים באינטרס ברור תחת חסותם של חברות מסוימות. למשל, התזונאית מטעם "מועצת החלב" אפשר לה שלא תדבר בזכות החלב ומוצריו, ותפליא בשבחיו של הסידן המצוי בו, בעוד שחלב זה מיועד לעגלים בלבד וגם זאת רק לתקופת היניקה?!
קיימות מחלוקות רבות לגבי החלב. בעד ונגד מוצגים מכל עבר. אך איני יכול שלא להודות שהימנעותי מגבינות בחודשים האחרונים חוללה פלאים בגזרתי, וכן, גם במצב רוחי.
