הרהורים מהקומה השלישית

הכוכב שלי זוהר, מנצנץ דרך רקיע, מבקיע,

מהפנט, ממגנט בהבהובו צבא שמים, נשים ודדים, 

חורץ, קורץ  בשובבות לעברה של היפה בנשים.  

מקרין זוהרו, צורח בחלומו,

משפיע שפע, דרך ורשע, בור ואור ויקר לו.

מסמן שבילים, מתווה דרכים, פסיפס של אבנים.

הכוכב שלי בוהק, מחבק, משתק, גונב את ההצגה.

מסמר הערב, ריקוד החרב על במת השמים רחבת הידיים בהופעת חייו:

מנגן במיתר, פורט ושר, ב מ נ ג י נ ה.

רוקע בעקבו, צוהל סוסו, מוחא בכף, חומק על סף.

מינים ועוגב בדרך אגב, תוף ומחול, בהצגה, בחיי, הקצב מטורף.

הכוכב שלי מתקתק, מתאבק, מסלק,  סובב על צירו.

מתפשט מהרעש, מהלחש, מהנחש,

לובש את השקט, לוחץ על ההדק,

מלטף את הדממה, מנשק את האדמה,

עוד יום שנבלע בהיסטוריה, בהיסטריה.

מתבלט, מתפנק, מרקד,

על רקע ירח מנצנץ, חולץ, מתפשט, מתלבש

ומסנוור.