הרהורים מהקומה השלישית

נחקק האות על מצחה, כתר תפארתה , כולו אומר כבודה,

בטקס עתיק יומין, ברגל ימין, תלבלב צמיחתה.

שפחת עולם, בקמץ וחולם, מסתמן לו הים כשיא שירתה.

קצף הגל סיבוב הגלגל, בשדה ומגל תקצור דמעתה.

מהודקת צוואר, כאשת האיכר, חולמת על נהר בשעת כביסתה.

מהרהרת יומה, מחשבת עלבונה, אז ביגונה, הטביעה בשכרותה,

עת יבוא ענישתה, בחגורת אהבתה.

גבר חלומה, אימת יומה, כולו תשוקתה, כמיהתה, ערגונה.

עוגן קיומה, לחם יומה, השצף, הרצף מנת חלקה.

הוא העצב והוא הקצב, הוא הריקוד, העידוד, הבידוד.

הוא שאמר והיה עולמה. 

חליפת   תלתליה ממתיקים סודה, מלחשים סיפורה,

מסתודדים, נשענים, מפריחים לשמיים, קן תפילתה.