הרהורים מהקומה השלישית

בואי נתכנס פנימה ללילה משולהב יצרים, משולב בגלים עזים, קוצפים, הנשברים על מזח קיומנו.

נאחזים בעורפה של תשוקה אקזיסטנציאלית,  יצרית, הנטועה עמוק בדם הווייתנו,

חרף ניסיונות העבר לטשטש ולהכהות, להקהות ולשנות, את דפוס מהותנו.

בואי נתכנס פנימה ללילה שלם עמוס מעגלים פנימיים, חיצוניים, אמיתיים.

נקלף את הבגדים, נשמיד את המסכות, עד שנתרסק, נשכב דוממים, עייפים, מותשים, מנצחים ומנוצחים,

בלי לחשוב, בלי להתחרט, רק לרצות ולדעת את שורש קיומנו.