הרהורים מהקומה השלישית

רחובות עמוסי זיכרונות מצטברים כאבק על מדפי הימים,

מזכירים בכל פינה תמונה אחרת שלי, שלה, שלנו.

של ימים כאלה מפעם בטעם שונה,

בתבלינים שמשיים וחורפיים בהירים וכהים,

של מי שהיית פעם, של מי שאתה עכשיו,

כמו קו ישר חרוץ בתלם עם סטיות מזעריות

של הפקת לקחים וכיבוס טעויות,

של העלמת כתמים גם אם הותירו צלקות אי אלו ואחרות.

ברחובות נוטפי זהויות אתה נוסע לא נוסע,

מביט בתצלומי המוח בתקריב,

כאילו אירעו אך אתמול ומתו לעולם,

וחש אותם מחדש נבראים, נולדים,

ומתרגש או שכבר לא

מאותם ילדים חסרי זמן ושעה,

נטולי דאגה או מצח חרושה

רק זיעת הימים שהוציאה מאיתנו את המיטב.