הרהורים מהקומה השלישית

דמותה שקטה ושברירית  

כמו עשויה פלסטלינה לא מעוצבת

המחכה ליד אמן שייתן בה מעולמו הפנימי חסר המעצורים

ממתינה בדממה קפואה על גחונה

לשמע שריקת שירתו במעלה השביל הפוסע אל ביתה

עוד רגע וידרוך בגנה

ישקה ענפיה ויצמיח עשב פרא

בכל מקום שלא ראה שמש כבר כמה שנים טובות.

"רק אתה יודע" היא לוחשת

והיא בעצמה לא באמת מאמינה לקולה  

שפתיה לוחשות תפילה

אולי שירה

אולי רק בקשה אחת קטנה

אל תחדל מלהשקות אותי

מלפסל אותי

מלעצב

אני כולי הייתי ונשארתי

רק שלך.