הדוד פטרוס והשערת גולדבך

שוב דיברנו בטלפון. שעת לילה מאוחרת.

גשם זלעפות בחוץ. בדיוק התפאורה שכל מה שחסר בה הוא - את.

נראה שככה בדיוק הרגשת גם את, בבית שלך. גם אצלך וודאי שמעת את טיפות הגשם על החלונות, מתדפקים, נוקשים, ובלי לדעת זאת - גם חודרים עמוק לנשמה. וגם את הרגשת שצריך להרגיש אותי לצידך.

התקשרת. קצת ביישנית. מתקשה להגיד את המילים הפשוטות כל כך - אני רוצה להרגיש אותך איתי. לצידי. בתוכי.

אבל לא היה צריך להגיד. יש דברים שאומרים בלי מילים. אז אחרי ה"מה שלומך?" ו"איך את/ה מעביר את הערב?" אמרתי לך שאשמח לבוא אליך. כמה דקות אחר כך כבר הייתי במכונית, בדרך אליך.

בנסיעה נזכרתי בפעם הראשונה שלנו. ההתרגשות. המשיכה והפחד. את חיכית לי בסלון. בתנוחה הכי רגועה שאפשר לחשוב עליה, אבל באופן שרק הבליט עד כמה את נרגשת ממה שהולך לקרות. אמרנו שנפגש, נראה לאן הדברים הולכים. הבטחתי לך שאני אדע להרגיש אותך. ושאתקרב אליך רק אם ארגיש שזה מתאים.

לקח לנו פחות מדקה להרגיש את המשיכה המחשמלת ביננו. זה התחיל במבט הראשון, והלך והתעצם מרגע לרגע. כשהתיישבתי לידך. כשמזגת לי כוס יין. כשאמרנו לחיים. את התקרב קצת. ירכת נגעה בירכי. ואני ידעתי שאת רוצה להרגיש אותי לא פחות משאני רוצה להרגיש אותך.

כמה דקות אחר כך, כוסות היין עוד כמעט מלאות, התיישבת עלי, רגלייך פשוקות מעלי. עדיין על הספה בסלון. השדיים שלך כמעט נוגעים בפני. שדיים יפים. חצופים. מתפרצים. נגעתי בך. בהתחלה עם הידיים. מלטף ברכות, ואחכ תופס את גופך הלוהט בחוזקה. ליקקתי את שדייך. שנינו פלטנו אנחת הנאה. בעצם, זו היתה אנחת תשוקה. כשהעברתי קלות את ידי בין רגלייך, נוגע-לא-נוגע בכוס שלך, הרגשתי רעד בכל גופך. כאילו הגוף שלך כבר מכיר אותי, ומתגעגע למגע ידי. בנגיעה השניה כבר היית רטובה. איזה כייף להרגיש את המשיכה המוטרפת הזאת מהרגע הראשון. איזה כייף שזה הדדי. ששנינו רוצים כל כך, נמשכים כל כך.

דקה אחר כך עדיין היינו על הספה שלך בסלון. אני עם זין גדול באויר, את, בלי תחתונים, ועדיין פשוקה מעלי. המשכתי לגעת בך, עכשיו כבר לא נגיעות מלטפות, מגרות, אלא טירוף חושים מלא. כשהחדרתי את אצבעותי בין רגלייך, גנחת כמו חיה, וזרם נוזלי פרץ מתוכך. בהתחלה נבהלתי, מה זה? ומה עושים עם זה, על הספה בסלון, והכל מטפטף, בעצם זורם ממש, על השטיח שלך... אבל את המחשבות החליפו תחושות. המשיכה הפראית הזאת השתלטה על שנינו. חדרתי לתוכך, שנינו היינו מוטרפים. כשהטבע עושה את זה נכון, לא צריך אלכוהול, לא צריך כלום. ומגיעים הכי גבוה שיש.

אחרי הסיבוב הראשון על הספה, עברנו לחדר השינה. הראית לי את "ארגז הכלים" שלך. התחלנו עם הצעיף. צעיף אחד נקשר על העיניים שלך, עם צעיף נוסף נקשרו הידיים מאחורי הגב. אני אוהב לראות אותך ככה. פראית, לוהטת, קשורה ומפוחדת. מחכה לדבר הבא שיקרה לך עכשיו כשאת חסרת אונים. אפשר להריח את ההתרגשות שלך כשאת במצב הזה, פורצת מכל חור בגוף שלך, מכל חריר בעור שלך. את כל כך סקסית ככה.

פישקתי את הרגליים שלך, בשניה הראשונה נרתעת, אינסטינקט שכזה, אבל כשפיסקת אותן, יכולתי לראות את הרטיבות בין הרגליים. הכוס שלך כבר ניחש מה הולך לקרות לו, וברור שהוא אהב את המחשבה על מה הולך לקרות לו עכשיו.

השכבתי אותך על המיטה. רגליים פשוקות. עיניים מכוסות. ידיים קשורות לאחור.

נגעתי, ליטפתי, נישקתי, ליקקתי. הגוף שלך רעד. לפעמים נדמה לי שלגוף שלך יש חיים משלו, שאת לא יכולה לשלוט בו. הוא פשוט מגיב ישירות למגע שלי, בלי לתת לך אפשרות להתערב.

הליטופים רק הגדילו את החשק, גם שלי וגם שלך. פיסקתי אותך והחלקתי את הזין שלי לאורך הכוס שלך.

אי אפשר היה לטעות באנחות התשוקה שלך. הגוף שלך חיכה לעוד, רצה עוד. התחנן לעוד.

חדרתי לתוכך. לאט לאט ועמוק עמוק. לקח לך שניה להבין שעכשיו הזין שלי פותח אותך, ולא רק נוגע בך.

גנחת בחוזקה. נכנסתי ויצאתי, נהנה להרגיש אותך, ונהנה עוד יותר להרגיש אותך מרגישה אותי בתוכך.

התפתלת, נאנקת, גנחת ורעדת. גמרתי לי על הזין פעם אחר פעם. כל פעם הרעידות היו ארוכות יותר, פרועות יותר.

אין ספק, את נהנית כשאת על הזין שלי לא פחות ממה שאני נהנה להכניס אותו לתוכך.

המשכנו כמו תמיד עמוק לתוך הלילה. משתוללים מתשוקה, אחר כך נשכבים מכוסי זיעה על הגב, נוגעים לא נוגעים זה בזה, כל אחד עדיין בגן עדן במחשבות שלו. אחר כך חוזרים לגוף שלנו כאן ועכשיו, מתגרים ומגרים זה את זו שוב ושוב, חודר לתוכך, מרגיש אותך מרטיבה אותי ואת עצמך. גונחת, רועדת. עוד שיא, ועוד אחד אחריו. ושוב, נופלים שדודים לתוך גן העדן של ההרגשה הנפלאה הזאת.

בבוקר עזבתי ליום רגיל של עבודה. את היית שרועה על המיטה עם החיוך הזה שמסגיר כל כך ברור מה את מרגישה עכשיו.

מעניין מה יגידו לך בעבודה אם לא תמחקי את החיוך הזה בדרך לשם. אם הוא ישאר עליך גם בשיחה ליד מכונת הקפה.

החיוך הזה מסגיר את הכל ממרחק של קילומטר.

וגם אני עדיין מחייך... עד העונג הבא.

נפגשנו כאן בכלוב. הודעות הדדיות די משעממות. כמה מעניין כבר אפשר לברר מי את/ה, ומה את מחפשת כאן?

כולנו מחפשים כאן משהו. לפעמים אנחנו מחפשים כאן משהו שאבד לנו. משהו בתוכנו, והמרחב כאן הוא רק דרך לשתף ולהמשיך לחפש עמוק בתוכנו. ולפעמים מחפשים את מה שחסר לנו אצל האחר. שהקשר איתו ישלים אצלנו את החתיכה החסרה. אבל כל הדברים האלו לא עולים בשורות הראשונות של הקשר.

אז קישקשנו קצת, נשמע מעניין, אם סיכוי להכיר בחורה מסקרנת.

היא רצתה לדעת אם אני יודע ששליטה היא דבר שקורה בין שניים. שיש כאן יותר מדי שולטים שחושבים רק על עצמם.

הקשבתי. הבנתי את התסכול שלה. "כל אחד מאיתנו שונה. גם בינכן הנשים, וגם ביננו הגברים. בגלל זה כל קשר מתחיל אחרת ומתקדם למחוזות אחרים".

אני ביקשתי ממנה רק דבר אחד - שתהיה מסקרנת, נועזת, שונה. רק לא עוד בית קפה. רק לא עוד שיחה דבילית, כשאנחנו מוקפים בונילים על כוס קפה או יין.

"איך אתה רוצה שזה יקרה?" היא שאלה.

"בואי אלי הביתה. ותראי מה יקרה ואיך זה מרגיש לך". עניתי.

"אבל אני לא מכירה אותך בכלל". אפשר היה להרגיש את הפחד בקולה, וגם את ההתרגשות.

"את כבר כן קצת מכירה אותי. תשאלי מה שאת רוצה, תלמדי מה שאת צריכה. ואז תבואי. אלי, לא לבית קפה". עניתי.

אני יודע. הפחד מוצדק. יש הרבה דברים מוזרים ומאכזבים בחיים, בכלוב ומחוץ לכלוב.

אבל מה לעשות, באמת נמאס לי לגמרי משיחות בטלות ובתי קפה משמימים. ההתחלות האלו הורגות כל סיכוי לריגוש עוד לפני שהוא התחיל בכלל.

דיברנו עוד. בצ'ט ובטלפון. יכולתי להרגיש את הפחד והריגוש והחששות שלה בעירבוביה. עניתי על כל מה שרצתה לדעת. בסוף היא הרגישה מספיק בטוח.

"טוב, אז איך עושים את זה?" היא שאלה?

"את באה אלי. בחוץ על הדלת יחכו לך הוראות מפורטות. פשוט מאוד".

"מה יקרה?"

"את תראי תדעי ותרגישי הכל. בבוא הזמן".

שעה אחר כך היא באה. שמעתי אותה עולה במדרגות. כמה מרגש לחכות כך לבחורה שלך. איזה כייף זה לדעת שעוד מעט משהו אחר, חדש, מרגש, הולך לקרות. כשעמדה מהצד השני של הפתק, יכולתי להריח אותה. הגוף שלה הריח נפלא. מעניין אם גם היא יכולה להריח אותי. שמעתי את נשימתה. היא התרגשה. הפתק חיכה לה שם. וגם צעיף. ההוראה הראשונה היתה לשים את הצעיף על העיניים, ולדפוק על הדלת. היא עשתה את זה. פתחתי את הדלת. היא עמדה שם. לא זזה אבל נסערת. אחזתי בידה. המגע עשה את שלו. גם ריגש וגם נסך בה מעט ביטחון. החום, היד הגדולה והחזקה המובילה אותה. היא נכנסה בצעדים קטנים. הנשימה שלה נרגעה קצת, אבל היא היתה מאוד מרוגשת.

"איך את מרגישה?" שאלתי?

"מתוחה. נרגשת. קצת חוששת". ענתה

"את המלכה שלי הערב. את תפחדי ותתרגשי ותאהבי כל רגע. עכשיו, תסתובבי לאט".

היא הסתובבה. לרגע החששות שלה שוב גברו על הביטחון שהתחיל להיות לה.

"עצרי. ככה"

היא עמדה ולא זזה. הגוף היפה שלה באמצע החדר. הנשימות שלה ושלי נשמעות בחלל החדר. אפשר היה לחתוך את המתח והריגוש בסכין.

עכשיו היא עמדה עם הגב אלי. אחזתי בכפות ידיה העדינות, משכתי אותן לאט לאט לאחור. קשרתי עם צעיף נוסף. לא חזק מדי, אבל בהחלט כך שאי אפשר לשחרר אותן. לרגע היא נדרכה. אח"כ נרגעה שוב. נתתי לה לחכות ככה דקה. אפשר היה לראות את המחשבות עפות במהירות בראשה. מה הולך לקרות לי עכשיו? מה הדבר הבא? גם לי עפו המחשבות בראש. מחשבות של מי שאחראי על בימוי הערב הזה. שאחראי שהיא ורק אחר כך גם אני, לא נשכח אותו הרבה זמן.

נגעתי עדינות במותניה. היא היתה עדיין לבושה, ואני לא התכוונתי להפשיט אותה כל כך מהר. כל הלילה עוד לפנינו. ועכשיו היא צריכה להרגיש שלצד חוסר האונים המוחלט שלה, קשורה ומכוסת עיניים, היא גם הכי בטוחה שרק אפשר.

ליטפתי את כל גופה בעדינות. מהכתפיים, דרך המותניים היפות שלה, העכוז הסקסי כל כך, הרגליים. בדרך חזרה למעלה עברתי גם על השדיים. הם היו כל כך נעימים. הפטמות הזקורות הזכירו לי כמה טוב שאנחנו כאן, ולא על איזה כוס קפה בחוץ. המשכתי לגעת, ללטף. גופה התמסר לליטופים. נכנע, מתמסר ומתענג. בפעם הבאה שהידיים ירדו למטה, נתתי לאצבעות לרפרף על הכוס שלה. התחתונים היו נעימות וחלקות. אולי עשויות משי. והרטיבות מהכוס שלה הורגשה כל כך טוב. כאילו הכוס הזה מטפטף עוד לפני שהגיע אלי. המשכתי ללטף, לגעת, לנשום על עורפה. קירבתי את פי לפיה. היא לא זזה. הרגישה הכל, התרגשה מהכל. כשהפיות שלנו כמעט צמודים, היא הרגישה את נשימתי על פניה, ואני הרגשתי אותה מתנשמת על פני. יכולתי לנשק אותה. אבל העדפתי שלא. לנשק אותה עכשיו, זה יהיה אלים. בהמשך הערב היא תתנשף מהנאה, לא מפחד, והלשון שלה תבקש לנשק מתוך הוקרה, לא כי דרשתי זאת.

את המשך הערב, שהפך גם ללילה סוער, אשמור ביני לבינה. אני יודע שנחמד לקרוא הכל. אבל מכיוון שאני זה שכותב, אני גם זה שמחליט איפה עובר הקו בין הסיפור לכולם, והסיפור הפרטי שלנו. אז הנה, כאן בדיוק עובר הקו. מה שקרה בהמשך היה נפלא, מרגש וקסום. ונשאר ביני לבינה.

אבל מכיוון שעם על היצירתיות והיצריות שלי, אני לא הראשון שעשה אותם, ומקווה שגם לא האחרון, אסיים עם סרטון שמזכיר, אפילו מאוד, מה שקרה בתחילתו של הערב הקסום הזה.

שבת שלום לכל חברי הכלוב היצריים והיצירתיים.

http://www.fetishbox.com/videos/high%20class%20eurosex%204%20scene%201-8460.html?utm_source=adultwebmasternet&utm_medium=cpm&utm_campaign=thumbs

You may not be her first, her last, or her only. She loved before she may love again. But if she loves you now, what else matters? She's not perfect - you aren't either, and the two of you may never be perfect together but if she can make you laugh, cause you to think twice, and admit to being human and making mistakes, hold onto her and give her the most you can. She may not be thinking about you every second of the day, but she will give you a part of her that she knows you can break - her heart. So don't hurt her, don't change her, don't analyze and don't expect more than she can give. Smile when she makes you happy, let her know when she makes you mad, and miss her when she's not there.”

― Bob Marley