סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הדוד פטרוס והשערת גולדבך

מחשבות, מעשים - ומה שבינהם
לפני 11 שנים. 27 בדצמבר 2012 בשעה 16:27

שוב דיברנו בטלפון. שעת לילה מאוחרת.

גשם זלעפות בחוץ. בדיוק התפאורה שכל מה שחסר בה הוא - את.

נראה שככה בדיוק הרגשת גם את, בבית שלך. גם אצלך וודאי שמעת את טיפות הגשם על החלונות, מתדפקים, נוקשים, ובלי לדעת זאת - גם חודרים עמוק לנשמה. וגם את הרגשת שצריך להרגיש אותי לצידך.

התקשרת. קצת ביישנית. מתקשה להגיד את המילים הפשוטות כל כך - אני רוצה להרגיש אותך איתי. לצידי. בתוכי.

אבל לא היה צריך להגיד. יש דברים שאומרים בלי מילים. אז אחרי ה"מה שלומך?" ו"איך את/ה מעביר את הערב?" אמרתי לך שאשמח לבוא אליך. כמה דקות אחר כך כבר הייתי במכונית, בדרך אליך.

בנסיעה נזכרתי בפעם הראשונה שלנו. ההתרגשות. המשיכה והפחד. את חיכית לי בסלון. בתנוחה הכי רגועה שאפשר לחשוב עליה, אבל באופן שרק הבליט עד כמה את נרגשת ממה שהולך לקרות. אמרנו שנפגש, נראה לאן הדברים הולכים. הבטחתי לך שאני אדע להרגיש אותך. ושאתקרב אליך רק אם ארגיש שזה מתאים.

לקח לנו פחות מדקה להרגיש את המשיכה המחשמלת ביננו. זה התחיל במבט הראשון, והלך והתעצם מרגע לרגע. כשהתיישבתי לידך. כשמזגת לי כוס יין. כשאמרנו לחיים. את התקרב קצת. ירכת נגעה בירכי. ואני ידעתי שאת רוצה להרגיש אותי לא פחות משאני רוצה להרגיש אותך.

כמה דקות אחר כך, כוסות היין עוד כמעט מלאות, התיישבת עלי, רגלייך פשוקות מעלי. עדיין על הספה בסלון. השדיים שלך כמעט נוגעים בפני. שדיים יפים. חצופים. מתפרצים. נגעתי בך. בהתחלה עם הידיים. מלטף ברכות, ואחכ תופס את גופך הלוהט בחוזקה. ליקקתי את שדייך. שנינו פלטנו אנחת הנאה. בעצם, זו היתה אנחת תשוקה. כשהעברתי קלות את ידי בין רגלייך, נוגע-לא-נוגע בכוס שלך, הרגשתי רעד בכל גופך. כאילו הגוף שלך כבר מכיר אותי, ומתגעגע למגע ידי. בנגיעה השניה כבר היית רטובה. איזה כייף להרגיש את המשיכה המוטרפת הזאת מהרגע הראשון. איזה כייף שזה הדדי. ששנינו רוצים כל כך, נמשכים כל כך.

דקה אחר כך עדיין היינו על הספה שלך בסלון. אני עם זין גדול באויר, את, בלי תחתונים, ועדיין פשוקה מעלי. המשכתי לגעת בך, עכשיו כבר לא נגיעות מלטפות, מגרות, אלא טירוף חושים מלא. כשהחדרתי את אצבעותי בין רגלייך, גנחת כמו חיה, וזרם נוזלי פרץ מתוכך. בהתחלה נבהלתי, מה זה? ומה עושים עם זה, על הספה בסלון, והכל מטפטף, בעצם זורם ממש, על השטיח שלך... אבל את המחשבות החליפו תחושות. המשיכה הפראית הזאת השתלטה על שנינו. חדרתי לתוכך, שנינו היינו מוטרפים. כשהטבע עושה את זה נכון, לא צריך אלכוהול, לא צריך כלום. ומגיעים הכי גבוה שיש.

אחרי הסיבוב הראשון על הספה, עברנו לחדר השינה. הראית לי את "ארגז הכלים" שלך. התחלנו עם הצעיף. צעיף אחד נקשר על העיניים שלך, עם צעיף נוסף נקשרו הידיים מאחורי הגב. אני אוהב לראות אותך ככה. פראית, לוהטת, קשורה ומפוחדת. מחכה לדבר הבא שיקרה לך עכשיו כשאת חסרת אונים. אפשר להריח את ההתרגשות שלך כשאת במצב הזה, פורצת מכל חור בגוף שלך, מכל חריר בעור שלך. את כל כך סקסית ככה.

פישקתי את הרגליים שלך, בשניה הראשונה נרתעת, אינסטינקט שכזה, אבל כשפיסקת אותן, יכולתי לראות את הרטיבות בין הרגליים. הכוס שלך כבר ניחש מה הולך לקרות לו, וברור שהוא אהב את המחשבה על מה הולך לקרות לו עכשיו.

השכבתי אותך על המיטה. רגליים פשוקות. עיניים מכוסות. ידיים קשורות לאחור.

נגעתי, ליטפתי, נישקתי, ליקקתי. הגוף שלך רעד. לפעמים נדמה לי שלגוף שלך יש חיים משלו, שאת לא יכולה לשלוט בו. הוא פשוט מגיב ישירות למגע שלי, בלי לתת לך אפשרות להתערב.

הליטופים רק הגדילו את החשק, גם שלי וגם שלך. פיסקתי אותך והחלקתי את הזין שלי לאורך הכוס שלך.

אי אפשר היה לטעות באנחות התשוקה שלך. הגוף שלך חיכה לעוד, רצה עוד. התחנן לעוד.

חדרתי לתוכך. לאט לאט ועמוק עמוק. לקח לך שניה להבין שעכשיו הזין שלי פותח אותך, ולא רק נוגע בך.

גנחת בחוזקה. נכנסתי ויצאתי, נהנה להרגיש אותך, ונהנה עוד יותר להרגיש אותך מרגישה אותי בתוכך.

התפתלת, נאנקת, גנחת ורעדת. גמרתי לי על הזין פעם אחר פעם. כל פעם הרעידות היו ארוכות יותר, פרועות יותר.

אין ספק, את נהנית כשאת על הזין שלי לא פחות ממה שאני נהנה להכניס אותו לתוכך.

 

המשכנו כמו תמיד עמוק לתוך הלילה. משתוללים מתשוקה, אחר כך נשכבים מכוסי זיעה על הגב, נוגעים לא נוגעים זה בזה, כל אחד עדיין בגן עדן במחשבות שלו. אחר כך חוזרים לגוף שלנו כאן ועכשיו, מתגרים ומגרים זה את זו שוב ושוב, חודר לתוכך, מרגיש אותך מרטיבה אותי ואת עצמך. גונחת, רועדת. עוד שיא, ועוד אחד אחריו. ושוב, נופלים שדודים לתוך גן העדן של ההרגשה הנפלאה הזאת.

בבוקר עזבתי ליום רגיל של עבודה. את היית שרועה על המיטה עם החיוך הזה שמסגיר כל כך ברור מה את מרגישה עכשיו.

מעניין מה יגידו לך בעבודה אם לא תמחקי את החיוך הזה בדרך לשם. אם הוא ישאר עליך גם בשיחה ליד מכונת הקפה.

החיוך הזה מסגיר את הכל ממרחק של קילומטר.

וגם אני עדיין מחייך... עד העונג הבא.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י