|
|
|
אני אוהבת את העבודה שלי.
גם הצורך שבי לתת מעצמי
גם להוציא את כל האנרגיה שיש בי
וגם קצת תאווה לכאב. למזוכיסטית הקטנה...
כל הידים מלאות צלקות וסימנים
והרגלים חבורות ופצעים
אני נכוות
אני נפצעת
נחתכת
ופורחת...
זו צלקת מסוכר קרמל
זו כוויה מדלת של תנור רותח
החתך מהסכין שהחליק.
והכחול ברגל, זה אולי מסיר שנפל...
אוהבת אותם. ואת הכאב המתוק הזה...
רוצה שהסימן הבא יהיה ממך.
מפנה לך מקום על גופי, בתוכי.
לכאוב באהבה
להרגיע את נשמתי...
היום לפני עשר שנים
הייתי בת 21
פחות מחצי שנה משוחררת מהצבא.
היום לפני עשר שנים
היתה בן 66
עם גוף שכבר 8 שנים היה במלחמה מתמדת.
היום לפני עשר שנים
נכנסתי לחדר שלך בבית החולים
נשקתי ללחיך ואמרתי לך
בוקר טוב. אני כאן
למרות שידעתי שאתה לא שומע כלום.
היום לפני עשר שנים
כשישבתי לצידך ואחזתי בידך
כלו כוחותיך, ויתרת ושיחררת.
עשור בלעדיך מרגיש כמו נצח.
לא אפסיק להתגעגע ולאהוב אותך לעולם.
אבא יקר שלי.
שבת כזה נעימה שקטה
משפחתית לעיפה
נטולת חרמנות מוגזמת
כזו שמשגעת את הראש
נותנת לקולות מנוחה
לטעון מצברים ולהרגע
לזמן לראש להתרוקן
להתכונן לשבוע חדש ומעניין
באה בעינים עצומות
מרשה לעצמי לסמוך
פחדנית אמיצה
מגיעה נקיה, נטולת פניות
מציעה לך את גופי העירום
בראש מושפל ושפתים חתומות
לשימושך
בא לי עוד קעקוע
לא יודעת מה...
הכל!
סמיילי גדול חייכני על התחת
חתול סקסי מתלקלק על הירך
בית ופזמון משיר מיוחד על הגב
אם לא אכאב מהשוט
אכאב מהמחט
כשאני שומעת את הזמזום של המכונה
והחיוך מתפשט על הפנים
יודעת שהנה זה מגיע
להרגיש את הקצה חורט לי בעור
מצייר
צובע
מצלק לעד.
ולזכור לנשום.
נשימות עמוקות, גדולות
מכהות את הכאב
להמתקד בנשימה
להוציא...
להכניס...
סוג של סשן
גם בקעקועים קוראים לזה כך
אוחחח
רוצה לכתוב
יש כלכך הרבה שאני רוצה להוציא.
לא מצליחה
לא יכולה להעביר מחשבה למילה.
מחסום כתיבה...
:(
לא זאת לא אני
אני רק צל
דמות באפלה של משהו
משחקים של אור וחושך
לא זאת לא אני
אני רק קול
בקושי נשמע
שצריך שקט מוחלט להבחין בו ומיד נעלם
לא זאת לא אני
יש פה רק כלבה כרגע
אין לה מוזה
אין לה אופי
היא פרי ייצור דמיון כושל
נופלת וקמה
ממשיכה הלאה
לא אל תדאגי לי.
עוד מעט חוזרת.
נפילה של התמסרות
למידה בהתהוות
כל יום הוא הזדמנות להבנה
ולקבל את מי שאני מול עוצמת הסערה
אני אולי לא נראת כך
אבל מבפנים אני ילדה
לא רואה בי מבוגרת
אני קטנה
אמוציונאלית
קנאית
דבילית
צוחקת משטויות
עם התפרצויות לפעמים...
בגוף מצונף
חבול וכואב
מושיטה לך את ידי
מחפשת ותרה אחר מבט או נגיעה
זקוקה להם כמו אוויר
קשה לי בלעדיהם.
וגם אם לפעמים אני ניראת בסדר
מבפנים אני נשרפת
חוווה פה קשת עצומה ומדהימה של רגשות
והכל בפעם הראשונה.
אינני זונה מושלמת בשבילך עדיין
אבל יש בי המון רצון להיות
רק צריכה קצת השקייה
קצת אמפתיה
קצת זבל
ואוכל לפרוח לצידך
לא סימנים יפים שלי.
אל תעלמו לי!
אל תהפכו לכתם דהוי ותתמזגו עם העור
עד שלא יישאר מכם זכר.
רוצה אותכם על גופי לעד
תזכורת נעימה כואבת
לידך הנפלאות
למחשבתך הסוטה
אליך.
רוצה להרגיש אותך אמתי
בכל צעד, בכל בגד
בכל פעם שאני מביטה על עצמי במראה.
פצועה, כואבת, אוהבת.
חולמת על הפעם הבאה
שבה תשאיר חלק ממך איתי. עלי.
