לפני 16 שנים. 1 ביולי 2008 בשעה 13:37
אני כלכך אוהבת את הרעיון שלו
הוא כלכך מרגש- שאני חייבת לשתף.
זה יקח קצת עבודה תחקיר וקצת נסיעות -
אבל לדעתי הוא יהיה שווה את זה!
אז ככה
אבא שלי נפטר לפני3 וחצי שנים מסרטן.
כחודש לפני שהוא נפטר,הוא ישב עם אחותי אמא שלי ואני
וסיפר לנו על החיים שהיו לו.
אני לא אכנס פה לפרטי פרטים
אלא רק אספר קווים כללים...
אבא שלי היה ניצול שואה,
משפחתו על מנת שהוא ייחיה נטשה אותו בבית יתומים
הוא חי חיי סבל, עוני ורוע (אבל לפחות ניצל)
לא היו לו בגדים ונעליים, לא היה לו אוכל
ולא היתה לו תקווה שאי-פעם יבואו בשבילו...
בגיל 16 הוא הצטרף לתנועת בני הקיבוצים
ויחד תיכננו עליה משותפת לארץ.
גם אז לפני העלייה לארץ, הוא המשיך לסבול מרעב, קור ועוני.
כמה ימים לפני העליה בספינה ארץ
כל אחד מאותם נערים שעלו לארץ קיבלו מדים
ועם המדים האלה קיבלו זוג נעליים
כשאבא שלי סיפר לי ולמשפחתי על הנעליים האלו שהוא קיבל הוא התחיל לבכות.
אני בחיים שלי לא ראיתי את אבא שלי בוכה
או בכלל מביע כל סוג של רגש
לא חיוך,לא חיבוק,לא אהבה ולא בכי.
הנעליים האלו סימלו בשבילו הכל.
את החיים החדשים
את הארץ המובטחת
את כל האפשרויות החדשות שעומדות בפניו.
ואני החלטתי ללכת לחפש את אותם נעליים,
למצוא תמונה, או משהו כזה - בארכיונים שיש מתקופת העלייה לארץ
או בקיבוץ אליו הוא עלה.
למצוא את אותה נעל - שסימלה בשביל אבי את החיים
ולקעקע אותה.
לזכרו.
