לפני 16 שנים. 15 ביוני 2008 בשעה 8:08
עוד יושבת בוכייה
עם התחת באוויר
וההצלפות ממשיכות להגיע - לא מפסיקות
לא נותנת לנשום
החלק שבסדין שמתחתיה כבר רטוב לגמרי מהדמעות...
שורף לה, כואב לה, היא רוצה שיפסיק
אבל הוא לא.
הוא יודע את האמת
והיא אוהבת כל רגע שהיא נמצא שם,
עם התחת גבוה והגב נמוך
הפנים במזרן והדמעות מלכלכות הכל...
ההרגשה של הבשר האדום, והכואב, בכל פעם שהשוט מצליף
הצמרמורת והרעד שעוברים בגוף
איזה רעד נפלא זה...
החתכים בעור, הצבע האדום של הדם,
כמה מתוק וטעים הוא...
והיא מחייכת, שקטה, בוכייה.
נחלה.