עומדת על ארבע, ראש מושפל
רואה רק את נעליו הגדולות
והלב מתחיל לדפוק...
לא מעזה להרים מבט - מחכה להוראותיו.
שומעת את קולו - הקול הסמכותי שישר מרטיב לי את התחתונים
מישירה אליו מבט - מסתכלת לו בעיניים החומות שלו
מחייכת, שמחה, יודעת שהוא יודע בדיוק מה אני צריכה ורוצה
הכל שקט, רק הלב שלי דופק
ואז זה מגיע, סטירה ראשונה - מלווה ביריקה
אני לא נוגעת בפנים עם הידיים, רק עם הלשון
"תלקקי זונה!" אומר וצוחק
ואני בוערת מבפנים, מתרטבת ומשתגעת...
הוא יושב על המיטה - רגוע ואני יושבת למרגלותיו
משמשת לו כמשענת, כהדום, כמאפרה, כמה שרק יחפוץ
אני שלו-אני שם.
והוא ממשיך - משפיל, סותר, מכאיב, מדהים
הדמעות כבר חונקות אבל אני חזקה, אני איתנה
אני לא נשברת, לא לידו,
לא רוצה שיגמר - רוצה עוד
רוצה רק ממנו - רוצה להרגיש את זה בגדול בענק בביג!
ואז כשהכל יגמר
הוא יחייך, ילטף את ראשי יגיד:"כלבה טובה" וילך.
ואני, אני אקשקש לי בזנב לא אמיתי, ארגיש גאה.
מחכה בציפיה לטעימה הבאה...
לפני 16 שנים. 16 ביוני 2008 בשעה 8:28