בהחלט התגעגתי לבלוג שלי,
אין לי אף בלוג אחר בשום מקום -
כי אני לא חושבת שנפש דפוקה כמו שלי
יכולה בכלל להתקיים במקום אחר...
ולענייננו.
אפשר לומר ש"זנחתי" את עולם ה-BDSM
אבל זה לא אומר שאני לא חיה תחת דגלו...
אני עדיין אותה בחורה, עדיין אותה שפחה-כלבה-זונה
גם בהרגשה הפנימית והעצמית שלי
למרות שאני לא "מתרגלת" את התורה...
אני חייה על פניה...
זה כמו להיות דתי - אבל בלי כל המסביב,
אני אדם מאמין -
תוך כדי שאני כותבת שורות אלו - אני צוחקת על עצמי על האנלוגיה ה-הו כה משעשעת
של סקס-אלוהות-כאב-אמונה...
אני לא יודעת למה אני מרגישה צורך לספר את זה -
אולי כי לדעתי זה כמו להיות הומו - או לסבית
ובכל זאת לחיות אורך חיים רגיל הטרוסקסואלי -
אולי אני מרגישה צורך לתרץ - לא יודעת למה...
אני מודה- קבל עם ועדה שזה חסר לי, אבל רק קצת.
מצד שני - חסר לי סקס בכלליות מאז שהחבר התחיל ללמוד...
זה לא אומר שאני אלך לרעות בשדות זרים - אין לי שום רצון להרוס את הדבר הנפלא שיש בידי.
אבל זה כן מביא אותי למקומות שלא תמיד חשבתי שאהיה בהם...
וזה שוב פעם חלק מהשוביניסטיות של החבר - מהמיני שולט שלי (שבכלל לא מודע שהוא כזה)
הוא נותן לי לחכות,
הוא מטריף לי את החושים
מרטיב אותי
מרגש אותי
מעלף אותי
ואז...
אומר לי לחכות עם זה...
ואני, אני משתגעת... מה שהוא עושה לי
טוב, סטיתתי מהנושא.
לענייני - טוב כבר שכחתי מה היתה הפואנטה שלשמה בכלל התכנסתי פה...
אה כן, הבטחה לבלוג שלי - אני אשתדל לא לנטוש אותך שוב למשך זמן ממושך מידי...
בברכת "סקס ובדוגי!" (שהפכה להיות קריאת השקת כוסות לחיים
בין החברים שלי [קרטיד לברווז עיר])
אני אומרת שלום, אך לא להרבה זמן...
:)
לפני 15 שנים. 13 בינואר 2009 בשעה 12:54