WOW כמה זמן לא הייתי פה.
ושלא תתבלבלו ותחשבו שחלה האטה בחיי.
ההפך, טוב לי כלכך.
יש לי מישהו חדש, שמעלה בי חיוך על הפנים וכמה שאלות
הוא ונילי לגמרי אבל עם טוייסט.
האם האישיות שלי היא כלכך מתמסרת וכלכך סאבית שמוציאה גם ונילים "מהארון"
האם פתיחות מינית, רצון לשתף וראש מספיק גדול
יכולים לשנות בנאדם?
לא יודעת כמה אני באמת רוצה שישתנה
טוב לי עם מה שיש לנו עכשיו,
הוא אומר שהוא נהנה ליראות את המבט הכואב בפנים שלי,
ואני נהנת להרגיש את כף ידו על ישבני,
לוחץ, מכה, יודע - שאני נהנהת מזה
ולא כי אמרתי לו.
(טוב אולי רמזתי בצורה בוטה)
אלא כי הוא באמת נהנה מהמבטים, מהתחושה, מהרעד שעובר לי בגוף אחרי כל מכה.
מעבר לספאנקים (שהם נהדריייייייייייים)
אני מושכת אותו קצת וקצת יותר לעולם הכאב,
אפילו התנסתי בצד השני בגאווה והצלחה מלאה, רק בשביל ששנינו נבין מה עושה לנו טוב באמת.
העניין הוא שאני לא באה במטרה ללמד אותו, אלו ההרגשות שלי, הרצות והכמיהות שלי שגורמות לו להתנסות במיטה.
האם אני כלכך סאבית שאני גומרת לונילים להפוך למיני-שולטים?
האמת שהוא סוג של דומיננטי, הוא שובינסט - ואני מתה על ההשפלות שהוא לא שם לב אליהם, אבל אני אוספת אותם לחייקי
ומתענגת על ידיעה אסורה...
הוא חצוף, הוא חסר טאקט, יש בו את כל המאפיינים של מישהו שיכול להתאים בעולם הזה שאני כל לא יודעת כמה אני שייכת אליו...
בכל מקרה, רק רציתי לעדכן, ושהבלוג לא ירגיש בודד...
טוב לי, כיף לי
ואני שמחה...
שמחה שיש לי אותו, שמחה שיש לו אותי,
שמחה שהוא לא מפחד ממני וממה שמתחבא מתחת לפני השטח.
הנסיך שלי...
כי מלך הוא לא ואני גם לא רוצה שיהיה...
נסיך האופל שלי, המושל על ממלכתי, המושך בחוטים...
אוהבת אותך.
כלכך.
פשוט אוהבת.
לפני 16 שנים. 6 באוקטובר 2008 בשעה 17:47
