לפני 15 שנים. 23 בפברואר 2009 בשעה 21:53
סופר.
קווים לדמותו של אספן.
יש בי את הצורך לאגד אבני חן נדירות, במוח.
ובכל אחת להתרשם מכוחה ומנוכחותה. מהיותה.
בכל אבן אני רואה נכס אישי, מזוקק ויחודי הטומן בחובו סוד.
סוד יחיד ומיוחד המאפשר לאותה אבן מופלאה להיות מה שהיא, בצורתה הנוכחית ובגודלה,
עם כל הפגמים והשריטות הייחודיות לה.
(עונד בקביעות את עין הנמר. מחזקת את האינטואיציה ואת התקשורת בין ה"אני הפנימי" ל"אני ההגיוני". מאז ענידת אבן זו האני הפנימי שלי אכן מתקשר על חייגן קבוע עם האני ההגיוני אבל כל הזמן תפוס. ממשיך לפעול אינטואיטיבית. מנסה להגביר באמצעותה את אומץ הלב, להתעמת עם השדים שבתוכי (או השדיים, מה שיבוא קודם) להעיז ולנסות. בימי הביניים האמינו שהאבן מעניקה הגנה בפני עין הרע וכישוף. כמה שטעו בימי הביניים, ניסו לסקול חולדות קטלניות עם אבנים. ככל הנראה לא עם האבנים הנכונות)
ממספר את הזמן מתייג כל אבן, מיצרף של מינרלים חיוניים למחייתנו ומופיעים על פני השטח, בקליפה.
לאחר הצלילה לבור שלפתי מאמתחתי שתי אבנים. האחת מבריקה ומבטיחה והשניה מאובקת וחסויה.
נעצרתי לשעה קלה, נושם.
הסתרתי בכיסי את הנדרשת להתייחסות ארוכה. ידעתי שאזדקק לזמן בכדי לקלף אותה,
זקוקה היא עדיין לליטוש.
(אבקת לפיס שימשה את הגבירות המצריות כאיפור צללית לעיניים. נדמה לי שקראו לזה כוחול. כפי שחקוק בפרק 140 של ספר המתים המצרי, עוצמת נשים כבירה, מהפנטת)
לא, אין בי צער. כל אבן שהחליקה מידי לאחר ליטוש יוצרת אדוות הולכות וגדלות, תהודה נוגעת, מלטפת את שולי הקליפה.
סקרנות וספקנות, חושב פיזי ומרגיש מנטאלי. האחת נוצצת עם כל נשימה האחרת מאדימה.
אבן מייל, אני יוצר חורים בחומרים עם כל צעד מתקדם, חורים פיזיים בבשרי עצמי ומטמיע אבנים יקרות נוצצות.
(אבן שניה המעטרת את צווארי מזה שנים רבות היא הלברדורייט המעניקה תחושת שלום, שלווה, שמחה ואושר. פעם חשבתי שיש לי מונופול בתחומים אלו. כיום יש אנרכיית רגשות. מעניקה הגנה נגד אנרגיות שליליות אך לא נגד ויבראציות הנוצרות מתוך אותן אנרגיות. אף היא מסייעת להתרכז ב"אני הפנימי". כל כך פנימי שעוד רגע אהפך לכוסית.
מה שכן, טובה לאנשים העסוקים בפיתוח המודעות הרוחנית של אחרים. לאנשים העוסקים והחיים את הרוחניות, הלברדורייט יכולה להעביר מסרים המהווים הנחיות או תשובות לגבי הדרך הרוחנית בה כדאי לאותו אדם לאמץ. אימצתי!)
לא, אין בי געגוע. אסור להתעסק בגעגוע, עושק את הלב, משחיר את הזוהר, כאבן יקרה בחושן אבן
שחורה בקנה הנשימה.
יש מלאות וחיוך ופגם, כמו באבן חן עתיקה המתעצמת בליבתה ומשכיחה כאב.
אהבה. אהבה וזיכרון, ניצחון הכאב על הגעגוע. תרפיה.
( השיווה לינגה. בטנטרה, צורת האבן מסמלת את האנרגיות הגבריות: דינמיות, ביטוי וידע, והצורות שעל האבן מסמלות את האנרגיות הנשיות: חכמה, אהבה ואינטואיציה. מאזנת את האנרגיות הנשיות והאנרגיות הגבריות. מחזקת את אנרגיית האהבה. בי בי bi BI וללא כוונות פוליטיות).
שונות, עם מכנה משותף. כך הן אבני החן של חיי.
פוקח את עפעפי איתן, מאגד ומטמיע. בוחר או שמא נבחר כל בוקר מחדש, מובל.
חוסמות את ראייתי בפיכחוני, מחממות כאשר שרוי לילות בערפול חושי
רואה דרכן כמתוך פריזמה המטשטשת את עתידי אך זורעת, צובעת את דרכי לשם באלפי נצנוצי אור.
ימים כלילות, יספרו בחוצות יגבירו את לחישות האבן לקול זעקה רמה מתוך התיבה המערסלת.
פנים ללא מילים, מילות אדם, אדמה ללא פנים,
האבנים היקרות במגרה, כמו השירים.
(לכל החתולות המסתובבות כאן בלילה חופשי ומציצות אל תוך החדרים האפלים, מי שעונד את עין החתול יהיה מסוגל לראות "מעבר לדלתות סגורות", כלומר לא ניתן יהיה לשמור ממנו סודות. מסייעת לשמור על יופי ונעורים ואם זה לא עוזר נסי רבלון או מלפפונים - על הפנים. הפנים אמרתי)
שומו שמים
ואבן דרך, דרך ארץ, אבן ארץ – אין.
שובנה. שרשרת אבנים שומרת ומגנה, ככלוב אוסרת סביב גרוני,
ואבן חן יקרה אחת ועוד אחת ועוד אחת תאסף אלי, אלי.
( ענידת גביש האקווה אורה משחררת לחצים ומשככת כעסים. טבילה במים מוארים או לחילופין שימון היד לשחרור לחצים. תסכול המתבטא בחרמנות, שתי תופעות לוואי שיחלפו עם שחר )
Barma
[b][/size]
