גם וגם

שעונה על משען הספה בבורדו.
חזייה שחורה חובקת את שדייך המוטים קדימה, מתחצפים מכורבלים בידי.
חצאית שחורה מופשלת ותלתלים מפוזרים מסתירים את כתפך, מתבדרים בכל ניעה קדימה ואחורה.
אגנך מורם אלי מקבל באהבה את חדירותי אלייך.
חתולת בורדל יוקרתי המלקקת את אצבעותי מוצצת בחושניות את אגודלי הזקור לעברה.
נועץ את שיני בשכמה החשופה, עוצם עיניים ומתפרק.
__________________

יש גברים שאחרי הגמירה מדליקים סיגריה וממשיכים ללגום מבקבוק הבירה שבידם
יש גברים שמחממים כוס חלב חם לצד המרשמלו הממתיק את שנתם.
what a man do YOU want to BE
__________________

כמה שלווה ורוגע יש בשלושת הדברים הללו: גמירה בשילוב אחת מהקומבינציות שלהלן.
Barma

להבות רבות של לפידים בוערים, אותם פיזרתי סביבי ובדרכי המפותלות, מחממות את ליבי.
להבות רבות מזינות את תשוקותיי, מהוות את הדלק שבי ומורות לי את הכיוון.

נר קטן ניצת בליבי.
חדש לי
אורו עוד לא נראה למרחקים
חומו עדיין זניח
איני בטוח כלל שהוא ישרוד
איני יכול להעיד שהוא אש התמיד.
אבל הוא שלי ועלי לטפחו
כי מרגע לרגע הוא מתחזק בי צומח ועולה
מתמלא וממלא

ובצעדי החדשים והבטוחים מרעיד את הלפידים הנשמטים
כשם שתמיד נשמטו ונפלו, דאגתי להציבם מחדש על רגלם היחידה ולהדליקם
הפעם בדרכי אני רומס את הנופלים, את הלהבות הכבות, מפנה מקום.

בטוח בנרי כי יאיר ויחמם
מקנה בי בטחון
שהוא הוא הדלק הנכון

*מדליק עבורי ועבור לילו שני פמוטי נצח להאיר את דרכנו בה בחרנו*

(מתאים יותר לחנוכה - חג שמח)

אם פתאום בא לך לצעוק
לצרוח
לזעזע עולם
ואתה יודע שכלום לא יעזור
האדישות שולטת סביבך
ואתה יודע שאין מצב לוותר

אם אתה יודע שאתה חייב לנקוט עמדה
כזאת שתסובב ראשים
אולי
שתעורר תגובה
שאולי הבת זונה תשתוק פתאום
או שתגיב לנגינת החליל שלך

אם תרגיש מספיק מסטול
מספיק זורק זין
מספיק שולט
מספיק לא אכפת לי
שתדע באופן חד משמעי וללא ספקות
שאתה מלך
שאין מצב שתתקפל בהחלטה הברורה

ואם כל זה לא ממש יעזור
ותבחין בדוק האדישות
או בחוסר ההגינות
או כל התפרצות הרי הגעש שלך היו כלא היו
מה תעשה?

כמה רחוק תלך?

כמה משקל יש לאדם האחד ?











רוצה לגמור ולישון ולגמור.
אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

פמדום מול שתיהן
מימוש הפנטזיה קורם עור וגידים בדמות שתיים שביניהן חיבור נועז. חיבור של אשה לאשה.
מרגיש את הדיבור בינהן מעלי, לא מתאמץ לגעת או שמא מתאמץ לא לגעת, לא לדעת.
יום חול שלכאורה נראה יום רגיל לחלוטין.
ביטני מתהפכת מהתרגשות. רומנטיקן בחזות מחוספסת.
מאמין שהלילה יראה אחרת. לילה חם שזור בברקים לא שיגרתיים שינטעו בשמיים גוונים בירוק.
לילו מכינה אותי מבעוד מועד בתרגולים לקראת המפגש האמיתי.

לבוש ג'ינס, ללא גינוני דרס-קוד, מהמקום הטבעי של יום החולין נאדרת השליטה ומקצינה את גבולותיה לעיתים מעלה ולעיתים מטה.
מתוך האין בולט היש.
מתוך חצאית פרחונית תמימה מבצבצת כף רגל נערית המעוטרת באצבעות עשויות לק אדום המגרות את הדמיון להימעך על ידן, להתלטף. ומתוך טריקו מהוגנת זוג ידיים לבנות וחזקות שלמדו לאחוז בקצות החבל וללפף שלוש פעמים, להשחיל לתוך הלולאה ולקשור, ללא רעד בידיים, ללא חשש. עם חיוך מופגן הממתיק "אני יודעת".

יין.
כמה אני אוהב את ההסתחררות הזאת שתופסת אותי פתאום ללא הכנה מראש. לא משנה כמה פעמים אהיה באותה נקודה של שכרות תמיד זה יפתיע מחדש.
שוב השיחה ביניהן מתניידת מעלי, כמו במשחק טניס מהיר ואני שכוב כמו רשת שהתעייפה לה, שמישהו שכח למתוח ולחזק, קולט מילים בודדות, כמו Freeze על הכדור.
פנטזיה, הושט היד וגע בה. מתבקש להשיל מעלי את מכנסי הג'ינס ואת החולצה בסלון ולסור לחדר השינה.
עיניה כסויות ברצועת כותנה שחורה מבהיקה.
אני יושב בשיפולי המזרן, עוקב במבטי אחר כל נגיעה נשית, אחרי מסלול זרועה המרפרפת קלות על ביטנה.
מתנשם במקביל אליה או בשבריר השניה לפניה, מלקט את תחושותיה למגע הזר, מלווה מרחוק ולא מרחוק מדי.
נשכבת מעליה, דדיה כבדים מכסים את פניה. "שולטת באופן אחר" אמרה, כמו כרזת ניאון מהבהבת מרצדת מולי בנורות לבן אדום, במופע תיירים במולן רוז'.
בוחנת את הבל חומה החבוי בין רגליה. מתמתחת זוקרת את רגליה לצדדים, מבחין ברעד קל ובהרפייתן.
מקבלת על עצמה את הדין.

יודע מה היא אוהבת, למד מה היא עוד עשויה לאהוב.

בהחלטה של רגע מחליף את דיסק ההפעלה שנשתל בראשי בבוקרו של יום.
נוגע בעצמי ומודה על היופי שבריקוד המאוזן שמולי.
שולף את הזין הזקור שלי, מחייך לעצמי ברגע שקולט את המבט החדש לצידי
ניגש לקצה המיטה, היכן שראשה תלוי שעון, מציץ לאויר מחוץ לשולי המזרן. מלקט את תלתליה בידי מייצב את ראשה ומחדיר באחת בין שפתיה המייחלות את זיני הנוטף.
הופך אותה ובועל בעוצמה, לא משאיר שריד עור חשוף ללא מגע שמתחזק והולך. לא משאיר ספק לא מסופק או חור שלא נענה לתחינותיו.
צווחה חלושה מדווחת לי "לי אתה מכאיב" ומכאן חוזר למקורות, כמו זאב מורעב עד לכניעת הקורבן, עד קיפול זנבה וביבבה נכנעת גומרת ברעד אינסופי.
בדואט משלים את משימת הטריו.
משימת המיילדום.

השעה חמישה לשמונה.
הגיעה שעתה של הסיגריה של שמונה.
אם לא היה מדובר על הסיגריה האחרונה להיום הייתי בטח מתאר את הסיטואציה כ "יצאתי בחוסר חשק רב, נשלף מהפוך החם שעוטף אותי....."
אבל היי, מדובר על האחרונה לא? אז הנחתי את הספר על הנער הנקרא עורב, יצאתי בזחיחות מהמיטה והלכתי להקפיץ את מתג הקומקום החשמלי חשמלי.
מחפש את הקופסה בה אפסנתי את הסיגריה השווה.
אם כבר שנור של סיגריה אחת לערב אז שתהיה איכותית, מרלבורו לייט ולא הזבל שאני מעשן.
לא מוצא.
לא יתכן.
לא מוצא את הסיגריה שיועדה לשמונה. או שנפלה ברכב או ששכחתי בעבודה.
ממשיך לחפש, אולי במעיל, האחת והיחידה (נדבק אלי הביטוי הזה?) שחשבתי להתענג עליה לאיטה, לשרוף אותה באהבתי אליה, עד כלות.

גשם זלעפות, מכה בחוץ ואני שוקל אם לצאת לפיצוציה הקרובה בגשם, מרחק של רבע שעה נסיעה לכל כיוון, סימפטום מוכר של מכור כבד.
ואני לא.

עלה בי הרעיון של שירותי סאבית. ראיתי שזה נפוץ בקרב השולטות באתר.
מה יש? אבקש ממנה שתביא לי סיגריה אחת.
קוראים לזה תעתועי גמילה.
עוצם עיניים ומדמיין אותה צמודה לי ליד, בין האצבעות, מלחששת ובוערת.
והתעתועים כבר הובילו אותי למחשבה שניה, תוכנית גמילה לסאבים (מצטער צ'יטה, אותך נרשום לתוכנית אחרת). הדרכה אישית וצמודה לנגמלים וסישונים מרחוק.
הקפה כבר ממתין לשמאלי ועדיין אין פתרון יצירתי.
התשוקה למציצה מסיגריה גוברת, חייב מהר אחת לפני שהתשוקה דועכת וארגיש שאני בטעות, בלי כוונה, מתחיל להיגמל.
חיפוש אחרון מוביל אותי לקופסא ישנה על המדף. מצאתי תפזורת ממנה ארכיב את השלם.
את היחידה והמיוחדת,להפוך את הסיגריה האבודה לסיגריה עובדת.
מדליק....ססססססססס
ומאז הכל כבר בטוב כך שמעז יצא עשן מתוק.

• חשבתי לכתוב על הסיגריה האובדת וכבר לא בטוח שכך מרגיש לי.

נתבקשתי לכתוב על ההצלחה ולבקש שלושה פרסים - שלושה דברים שהייתי רוצה לעצמי.

1. סאבית - שתביא לי סיגריה שאינה נגמרת.
2. עוד אחת כזאת
3. שהיפה הייתה כאן עכשיו, ברגע זה, למסז' לי את הגב. ז"א שתתחיל בגב.
4. סשן - מה עוד אפשר לבקש מאחורי סורגים אם סיגריה אתה לא יכול לבקש, תבקש את מה שבטוח תקבל.

* מי סופר? מי בכלל מסוגל לספור במצבי.

בלילה היפה שאלה אותי, נו אז על מה תכתוב?
מאורעות לא מעטים קרו אותי והיא יודעת שבאיזשהוא מקום מגרד לי לכתוב.
נעתקו המילים מאצבעותי
מה, אתחיל לפרט איך שתי שולטות הטריפו את חושי?

איך חוויתי מהצד וגם מהאמצע מגע אשה באשה?

אולי על התהליך המייסר של גמילה מעישון שרובו ככולו מתבצע בדרך השליטה המנטאלית מרחוק?

או אגלגל פה את השיחה האחרונה הבאה לפצח את הקוד הסודי מהי שליטה מנטאלית והאם היא סובייקטיבית על-פי ראות המשתמש?

סשן התאפקות והקשר המפתיע שנוצר בין גמילה מסיגריות לחרמנות עודפת.(בכל הפעמים הקודמות שניסיתי להיגמל מצאתי קשר ישיר בין הגמילה מניקוטין לעצבנות מרוקאית והזעת יתר)

אוכל גם לנהל יומן עישון, תלוי משימות ונכון לרגע זה היומן יהיה קצר:
סיגריה ראשונה ב 8 בבוקר (פאק עוד 7 דקות) והאחרונה ב 8 בערב. (אפילו לי קשה להאמין)

בקיצור, חוסר הריכוז אינו מאפשר לי לתאר יותר מזה.
מת מת מת.......
לגמור עם זה כבר.

שלושתנו נכנסים אל המיטה הגדולה.
מצדי האחד בני הבכור ומצדי השני הצעיר.
סיפור לילה לפני השינה, חבוקים כך, רגע לפני שיסתיים יום ויפרוש כל אחד למיטתו הוא.
אני עוצמת עיניים לרגע והזכרונות שוטפים בי.

רק שעות מעטות קודם לכן, היתה המיטה הזו זירת תשוקה ועונג, וכשאני מזדחלת לי כך, מתחת לשמיכה החמימה, לפני סיפור של שינה לילדי, אני חושבת על הפער בין התמונה התמה הזו למראות ולתחושות מאמש שמציפים אותי.
רק שעות שעות מעטות קודם לכן שכבתי כאן, כסויית עיניים, מתפתלת בעונג ובהתרגשות מכל רפרוף מגע ולשונות. מתמכרת לעשרים אצבעות שמנגנות עלי, פורטות על גופי.
רק שעות מעטות קודם לכן, וחושי דרוכים לכל מגע, לכל נשימה חמה ואנקת עונג, למגע העור והגוף, לפלא הזה שבגוף רך אחר, שלא הכרתי עוד. סקרנית למגע שדיים אחרים, להתכווצות הפטמה בין השפתיים, לרוך העמק שנוצר שם.
מתמסרת לנשיקות הרכות, למציצה וליניקה. מנסה להבחין בין מגע הידיים המרפרפות עלי, בידיים הלשות את גופי, מטפלות בכל קימור ונקודה בי. ואני מגששת בשפתי גם, מחפשת לינוק, לנשק ולמצוץ. להדק את שפתי ולטייל בלשוני סביב זין,פטמות,בטן, ירכיים. בין המוכר לשונה, בין האהוב לחדש.
צוללת וממריאה לתחושות של עונג והתרגשות.

"אמא, סיפור!" מחזירים אותי שניהם אל המציאות ואני חובקת את גופם הילדי, התם
פוקחת שוב את עיני, אוחזת בספר, מנסה להתמקד באותיות המרצדות מולי. מתמסרת אליהם ולסיפור.
סיפור של לפני שינה.

המיתון מתדפק ללא רחם על דלתות אזרחי העיר, ללא הבדל מין, מוצא, גיל או גזע.
מכיוון שלדעתי הוא אינו פוסח ואינו מפלה בין חברי הכלוב לבין אלו שאינם, חשבתי לתת שירות בכך שאביא לדעת הציבור את המודעה הנ"ל:


"הלוחשת לכלבים – תכנית הלימודים המאלפת שהופכת חלום לקריירה מצליחה

רוצה לפתח קריירה כמאלפת כלבים מקצועית?

זוהי ההזדמנות שלך לנצל את הביקוש ההולך וגדל לכלבים מאולפים ולהפוך תחביב למקצוע מכניס!

בית הספר ללימוד והכשרת מאלפים "הלוחשת לכלבים" מזמין אותך, להצטרף לתכנית לימודים מסודרת ומובנית לפי מודל ייחודי.

הצטרפי למאות בוגרים שכבר קיבלו את כל הכלים העיוניים, המעשיים ואף השיווקים הדרושים למאלפת כלבים מקצועי. הקורס נפתח ב 11.3.09

* לדעתי, היענות רבה תקצור הצלחה ותוביל למחסור בכלבלבים כך שהביקוש אליהם יגבר.
** יש מתנדבות/ים?

האו האו

אני פורקת את התיק שהבאתי אתי מירושלים. מקפלת, מנסה למיין בין שנלבש וזקוק לכביסה, לבין נקי.
טומנת את אפי בין קפלי הבדים.
זכרונות מהולים בריח של גוף ותשוקה ועשן סגריות.
זכרונות סופ"ש, שמחים, טעונים, מרגשים, מכאיבים, טמונים כולם בין כפלי הבגדים שאני מוציאה מן התיק.
מוציאה תחתוני תחרה שחורים,
ריח מענג של כביסה ביתית אופף אותי.
מכורה לריח כביסה ביתית, לריח הכביסה שמביא אותך אלי. לחום ולניחוח הזה של הבגדים שבוקעים מן המכונה.
הלב מתחמם מייד, מתמלא. ניחוח של בית.

תיסכול.
לפעמים אני מקבל החלטות מתוך אמפתיה שיש בהן סיכוי קטן שהמחיר האישי אותו אהיה עלי לשלם לא קטן.
לפעמים הבחירה נעשית דווקא מתוך פחד או שיתוק.
הנסיון מראה שהסיכוי הקטן לרוב מתממש והופך להיות מסיכוי קטן לסיכון גדול.
כאשר יגורתי בא לי.
מתסכל, צורב.

התסכול העיקרי הוא שהשפעת כל בחירה שכזאת הינה לטווח הארוך ונערמת על זו שקדמה לה,
כמו גל אבנים מכביד שיושב בשקע שבין הקלוויקולות לסטרנום.
כמו פקעת קוצים שמתגלגלת ברוח, במוח ודוקרת את המחשבות.

התיסכול המישני הוא שמול אותו אדם מסויים, הנסיון המצטבר הזה אינו נילמד ולכן אינו משפיע על הבחירה הבאה שלי מולו.

כמו בהסתברות בילתי תלויה, כל הגרלה חדשה, כל בחירה נוספת כאילו ועמדה בפני עצמה, ממש ראשונית מההתחלה.

מחכה ליום שארשה לעצמי להתפוצץ ולפוצץ, להקיא ולא לבלוע, לשבור את הכלים ולחרב את הכללים.
ליום בו הפחד לא ינחה אותי
שהאמפתיה לא תופנה כלפי אותו אדם
שסדרי בראשית יחולו מבראשית.
שאבחר להיכנס באמאמשלהם.

הנחמה העיקרית הקיימת הינה שלמדתי לפוגג את גל האבנים קצת יותר מהר ובאופן יותר יעיל.
הנחמה המישנית היא שהיום יהיה סקס.
כן כן - זה קורה היום. היום זה היום.
איזו הקלה.


הצהרה = לפני שאני שוב חוטף בראש: לא, זה לא קשור כלל ללילו.
נ.ב. בעצם מה אכפת לי לחטוף קצת מלילו?!