גם וגם

ערימת בגדים מגובבת על המיטה, כל תכולת הארון פחות או יותר. או אולי נכון יהיה לומר כל אלה שצבעם שחור.
זו היתה ההנחייה ואני מודעת לחזי העולה ויורד, נרגשת, לחוצה וסקרנית מהעומד לבוא, מחליפה בגד אחר בגד ואיני מוצאת את זה שיניח את דעתי.
הלואי והיית כאן כדי להביע דעה גברית ולעזור לי לבחור, אני חושבת ושולפת את אחת השמלות ומשתחלת לתוכה.
איפור מהיר, מגפי עקב שחורים וגבוהים ואני מסתובבת חסרת מנוחה בחדרי הבית, מצפה לך, לא מתאפקת ולוגמת עוד שתי לגימות חטופות מהקפה החם.

"מסיבת נושא אצל גילי"- מסיבת זימה, חשק. המלים נחבטות בראשי. מכילות בתוכן כ"כ הרבה לא נודע. כותרת שאני רק יכולה לנסות ולדמיין מה עומד מאחוריה אבל אין לי מושג ממשי למה עלי לצפות.

סיפרת לי פעם על עברכם ההולל המשותף ועל בית האבן ההוא בו בילית ימים ובעיקר לילות פרועים.
אני יודעת שאוכל לבטוח בך, אבל אי הידיעה מה יהיה שם, הויתור על השליטה שלי, לא פשוט לי.
צפצוף הנייד מסמן לי שהגעת, מקפיץ אותי ואני ממהרת אלייך, מיישרת ומותחת את השמלה בדרך אל הרכב.
אתה מעביר מבט מחוייך, שבע רצון, שולח אלי יד וחופן לרגע שד, מתמהמה על הישבן... ואני שלך, מתמסרת ליד החמה...
מתניע אל הדרך.

אתה מפזם בהנאה איזה שיר , שומר על חזות רגועה וזחוחה. אני מגניבה אליך מבטים, מנסה לדלות עוד פרטים לגבי מה שמצופה לנו.
אני יודעת שאתה רגיש לי, יודעת שיכולה לבטוח, יודעת שאתה ער לכל רעד שעובר בי, לכל תחושת אי נוחות, ואני יודעת שאתה בוחר במקום הזה שמוביל אותי אל הלא ידוע במכוון, בלי לתת לי פרטים רבים מדי שייצרו מראש את חומות ההגנה שלי. דברנו על סיטואציות כאלו המון. פינטזנו וייצרנו סיפורים שלמים ובמרבית הפעמים כשהגענו אל הסף מצאנו סיבה לשנות כיוון.
אני מסכימה הפעם להיות מובלת. להתמסר ללא שאלות.
נעים לי להיות מובלת.
נעים לי לבטוח בשיקול הדעת שלך ולדעת שהכל בגדר התנסות ולא ממש משנה מה יקרה.

אתה עוצר את האוטו ואני לוקחת נשימה עמוקה ונכנסת בעקבותיך.
אתה בן בית כאן, זה ניכר, מפזר חיוכים בטוחים לכל עבר ואני רוצה לרגע להעלם באחת הפינות החשוכות, מרגישה את המבטים הבוחנים, הסוקרים.
אף פעם לא מרגישה בנוח במקומות חדשים ולא ידועים. לא יודעת מה לעשות עם הידיים? לאן להוליך את הרגליים? לשבת? לעמוד?
מבוכה.
אתה מושיט לי כוס יין אדום, ופותר חלק מהמבוכה, אני לוגמת לאיטי ומתבוננת סביבנו.
אנשים מתפזרים בין החדרים. בזוגות ובקבוצות. המון אינטימיות, הרבה מגע.
תחושה שהכל מותר. הכל לגיטימי ואני אוהבת את התחושה הזו שאין מעצורים וגבולות וחומות, שהאסור והמותר גמישים בהרבה. מציצה בסקרנות בנעשה סביבי. לגיטימי גם להציץ כאן, וזה מעלה בי חיוך. אוהבת את זה שסדרי העולם שונים כאן, פתוחים וגמישים ליצירתם מחדש.

אתה נותן לי יד ומוביל אותי לאחד המזרונים, מצמיד אותי אליך. נעתרת אלייך, אני מתמזגת בנשיקותיך.
אני מודעת לא מודעת לשד שנשלף ממחשוף השמלה, לאצבעותיך הממוללות את הפטמה המזדקרת, לנשיכות הקלות שמרעידות אותי ושולחות הבזקי התכווצות בין רגלי ולליטוף לשונך.
אני מודעת לא מודעת למבטים המתקבצים סביבנו, סקרנים, שותפים לחוויה.
אני מודעת לא מודעת לידך השנייה שחודרת אל מתחת לשמלה ולאצבעותיך שמגששות דרך לתשוקתי ואני נאחזת ומתהדקת עליהן, מנסה לבלוע אותן בין רגלי. מתמסרת לריגוש ולתחושות.
אני מודעת לא מודעת לאשה הזרה שהצטרפה אלינו יש מאין והיא יונקת עתה את פטמתי השנייה ואני מתענגת על שניכם,
שולחת יד מגששת אל בין שדיה המלאים.
אני מתמסרת, מתענגת, מתמכרת לחשיפה, לתחושות, לריגוש, כובשת גמירה מרעידה בחיקך.
אתה מרכין אותי על ברכי על שפת האמבטיה ואני נצמדת אליך,
הזין שלך נדחף אל פי ואני יונקת אותו בצמא. מרגישה את קושיו בין שפתי, מלקקת את חומו הממלא אותי, מתמזגת באנקותיך והתנשפויותיך ושומרת את גמירתך בפי עד הבר, עד שתרשה, טיפה סוררת, גולשת בזוית הפה ואני צועדת בפנים סמוקים מהתרגשות, בפה מלא ומחוייך, בעיניים בורקות מהתרגשות, אל סיבוב נוסף של משקאות
גומעת לאיטי מתענגת על הנוזלים המתערבבים בפי...

גניחותיה החנוקות הצהירו בבירור שהיא בדרך הנכונה לגמירה נוספת. התרגשות מרטיטה.
לא להאמין שרק לפני שעה לא ארוכה החזיקה עצמה בשליטה קפואה, ריחוק למרות כל נסיונותיה להשתחרר.
לא היה לה ברור אם תצליח להסיר את המגננות.
מגננות שהעמיקו לאחר שנודע לה לאן אנו שמים פעמינו.
נודע אך לא היה לה מושג וחצי מושג לגבי ההתרחשויות הצפויות.
"אני בחניה" סימסתי לה, והיא לאחר דקות הופיעה כמו מלכת נרניה בשעת כעסה, שחור ולבן.
חזותה המהודרת בשמלה שחורה, קולר שחור וזוג מגפיים שחורים בעלי עקב מרשים על רקע גופה הצחור, הותירה בי רושם ומחשבותי נדדו למסיבה.
ידי בוחנת את מיתאר גופה לאט, ליטוף רך על פניה גולש אל בין שדיה ובמורד קימוריה, באזור הבטן ואל הישבן החצוף. מתמהמה, טופח קלות ומחזיר את ידי להגה, ממלמל לעצמי "נוסעים".
לי זה היה ברור שהשחרור המיוחל יגיע על-פי דרכי וביכולתי.

היא בוחנת את פני, מגניבה מבטים. סורקת את סנטרי, את הקרחת העשויה ואת הזיפים שעל פני.
אני שר לי עם הרדיו את קינג כרימזון בנוסטלגיה נונשלאנטית, לא נותן לשאלתה להפריע לי לסיים את השיר.
את גילי אני מכיר כבר מעל 20 שנה. בתקופה ההיא הוא היה עושה המון מסיבות.
מסיבות נושא הוא היה קורא להן אבל את כולן חיבר חוט שני אחד - זימה.
הרבה הנאה וזימה, היינו צוחקים. לפני שבוע שמחתי לשמוע אותו מבשר לי "שמע אחי, בשישי אני עושה מסיבת נושא".
"אני אדאג לך ואת תזרמי" עניתי לה, לא משנה לי אם תשובתי לשאלתה הניחה את דעתה.

בשקט מוביל אותה אחרי, מכיר את הבית היטב, גדלתי בו, בית אבן גדול עתיר חללים כמו מבוך קסום.
מוסיקת שנות השמונים כבר מקפיצה לי את החיוך בבטן.
נכנסתי מאיר פנים והיא בעקבותי סקרנית וחוששת.
נפנופי ידיים לשלום, חיבוק סחבקי ועיניים סוקרות ובוחנות, מישהי חדשה ושונה.
אני כמו טווס מתהלך בין המוכרים, מתעכב איפה שנעים וממהר לבר למזוג יין עבורה וארק עבורי. לא נגמלים מהרגלים ישנים וטובים, בייחוד לא במפגש נוסטלגי שכזה.

לאחר סבבי small talk וכמה דרינקים רחבת הסלון מידללת, אנשים בזוגות וקבוצות פורשים לפינות היותר אפלות בבית. והיא כמו סופרת אותם בחשש, פנים נטולי שמות.
אני מוביל אותה למזרן המוגבה על דרגש הבטון האדום, מתיישב על קצהו, מושך אותה אלי, מנשק בלהט ומצמיד את גופה בין רגלי. נשיקותי יורדות לצווארה ולתנוך אוזנה, מדרים לשדיה וחושף אותם מתוך מחשוף השמלה, יונק את הפטמה הרגישה ונושך קלות. גניחה קולנית ומפתיעה גורמת לי לעצור לשניה, מרים את ראשי להביט בעיניה, הינהון קל של הראש להסכמה, אני יודע שהיא בסדר.
מודע למבטים מרחוק ומקרוב, אני ממשיך בשלי, אצבעותי שלוחות לגעת ברטיבותה המתפשטת, בתשוקתה הגואה.

"שלום" אני שומע לצידי קול מוכר.
את מיכל הכרתי כשהייתה חיילת, הייתה פרטנרית די קבועה במסיבות של גילי, חופשיה כציפור דרור. רצתה להיות פסיכולוגית אך החיים הובילו אותה להיות מנהלת לישכה במשרד עורכי-דין בת"א.
עכשיו היא אחרי לידה, השלישית שלה אני חושב, למרות שכבר לא ממש עוקב. אני מציע למיכל פיטמה אחת שנותרה מיותמת ממגע שפתיים.
מיכל נענית בשמחה.
לשונותינו מתערבבות וגניחותיה גוברות, אני מושך אותן לשכיבה נוחה יותר על המזרן, מפשק אותה מעלי להתענגות.
התכווצויות, גניחות מאופקות ושקט. מבט אוהב. כן.

יושב על סף האמבטיה, שוב היא בין רגלי רק נמוך יותר, מוצצת את הזין שלי העומד להתפוצץ.
היא אוהבת לבלוע וזוכרת את ההוראה. אסור לה לבלוע לפני שאני מוזג עבורנו סיבוב נוסף של משקאות בסמוך לבר.
מנקה סביב שפתיה חומרים מרשיעים, מרטיב ומנגב ופיה חתום.
צועדים לאט לכיוון הבר, היא נמנעת מלעצור ליד אנשים שמא יפנו לדבר איתה.
רוקה ממלא את חלל הפה העמוס, מערבב טעמים.
עוד לא, יודעת שאסור ואינה יכולה להוציא מילה מהפה, חוץ מנהמה המבקשת ממני להזדרז.
מוזג שתי כוסות ומרים לחיים.
כמות נוזלים מכובדת מחליקה במורד גרונה עוד בטרם לגמה מהיין.
"לחיים" עונה לי ומלקקת טיפה סוררת שברחה בזוית הפה.

שש בבוקר והיא מנומנמת לצידי.
ידי מטיילת על מיתאר גופה החלק והערום, ליטוף רך על פניה גולש אל בין שדיה ובמורד קימוריה באזור הבטן אל הישבן החצוף. מתמהמה, טופח קלות ומחזיר את ידי לשערה הגולש, ממלמל באוזנה "לילה טוב אהובה".

אחרי פוסט הגבר גבר שהרגיע אותי ונתן לי מנוח, סעד ותרופות
ובהמלצת ההורמונים שהשתוללו מהסשן לעיל ועד למסיבה של דיווה, החלטתי לפרסם את הפוסט "סשן יומולדת" שלילו טרחה באהבת אמת לשמר לי את התחושה בכתובים:

"סשן יומולדת", האותיות מתחברות למלים והן מתנגנות בפי, מצטלצלות ועולות במעלה הגרון.
"סשן יומולדת", הן נשלחות אליך ב sms, במסנג'ר ובטלפון.
"סשן יומולדת"
מטפטפת אליך את הידיעה, את ההכנה.
מכינה גם את עצמי.
מנסה להחזיר אותנו למקום ההוא,
הראשוני, הקדום, המצפה.
אני יודעת שלא יהיה לי קל. אני יודעת שאתה חושש.
חושש שלא תתחבר,
חושש שמא אסוג ואוותר,
חושש שההבטחה תתפוגג כשם שבאה.
אתה יודע שאני...
גם.

"כבר מאמצע השבוע", אני רוכנת לכיוונך דרך מצלמת המסנג'ר, "נתחיל לעבוד על הרחבת הפתחים" אני מבטיחה בחיוך רב משמעות.
שולחת אותך למשימות שונות ומשונות. בבית, בעבודה, נותנת לך הקצבות זמנים וכמובן אוסרת גמירה.
אתה לחוץ, משתדל להכנס לתואי שאני יוצרת,
חרמן,
מצפה,
מתוח.
בערב אתה מתחנן לצפות במשחק הכדורגל ואני מסכימה בחיוך, אך עם תנאים.
"את המשחק, מותק" אני לוחשת לך דרך שפופרת הטלפון, "תראה כאשר פלאג רוטט באחוריך ומצבטים על פטמותיך. כל שער שקבוצתך תבקיע, יגרום לך לכשכש בזנב הנעוץ באחוריך בחדוה, אך אם הקבוצה היריבה היא זו שתבקיע, תאלץ להניע את הפלאג ולזיין את עצמך, כאילו אתה עצמך עומד שם על 4 במרכז הדשא וכולם מעבירים סיבוב באחוריך.
"אם תפסידו", אני מזהירה, כאילו שהנצחון תלוי באופן זה או אחר בכישוריך, "התשלום יהיה כבד בהרבה!"
הסימוסים זורמים ממך,
דיווחים בלתי פוסקים על תחושותיך, על הכאב, הגרוי, החרמנות ועל ההתפתחויות במשחק והתשלום שאתה נאלץ לשאת בעקבותיהן, ההארכה, הפנדלים. אני יודעת שאתה שונא את זה ואוהב את זה ואני מרגישה שאתה הולך ומתחבר למקום ההוא, הנמוך ששנינו מצפים לו.

למחרת, עם ערב אני מגיעה אליך, מושיטה לך תחתוני חוטיני מעודנים ונשיים מתחרה ולק אדום באריזת מתנה. "קחי זונה אהובה שלי" אני אומרת, מעכשיו תסתובבי כאן בלבוש הזה. ואתה מסיר את בגדיך המהוגנים ומשחיל רגליים מהוססות אל התחרה השחורה שנהייתה לפתע מן שקיק אשכים מעודן, צר מלהכיל שהזין מתפרץ ממנו ומתחנן לתשומת לב.
אף פעם לא "הפכתי" אותך לנקבה, כלומר, אף פעם לא ניסיתי. אני אוהבת אותך גבר, ואוהבת אותך חזק ואוהבת אותך שלי, אבל עכשיו אני רוצה!
רוצה להצליח וליצור בך את התחושה הזו של זונה שנמצאת כאן כדי לענג אותי.
אני מושיטה אליך את כפות רגלים עייפות, ואתה ממסז' אותן בקרם. מניחה אותן על הזין המתפרץ מהתחתונים המגוחכים ומועכת אותו, משחקת בו ואוספת את נזילותיו באצבעותי כדי להכניסן לפיך. מרגישה שאתה נתון לי, מתמסר.

מאוחר יותר אנחנו יושבים ולוגמים קמפרי ביחד, מנסים לצנן את החום הכבד.
אני מרכינה אותך על 4, מכסה את עיניך ולוקחת את גליל הניילון שנמצא במטבח, מלפפת בסבלנות סביבך, רגליים, זיין, ישבן, בטן וגב ולבסוף הידיים, מהדקת לאט ובתשומת לב, מקפידה לא לעצור זרימת דם אך לא לאפשר תנועה חופשית. את הראש אני בוחרת להשאיר בחוץ. מפחיד בשבילי מדי. מקובע, מנויילן, חלקלק ומבריק אני דוחפת מדי פעם קוביית קרח קטנה בפתחים כדי לצנן את גופך. מגישה לך את שארית הקמפרי לרענון. מלטפת ומצליפה מבעד לניילון, מזכירה את מעמדך כזונה שלי, קורעת ופוערת חור באחוריך ומשמנת היטב. "לשם כך את כאן, זונה אהובה שלי" אני פונה אליך בלשון נקבה, דוחפת אצבעות משומנות היטב וחוגרת את הסטרפאון סביב מותניי.

_____________________________
חוזרים השבוע לשיגרה
חמים כהרגלנו
תודה אהובה שלי על ימים כלילות בלתי נשכחים
על החיבור המדוייק
על האכפתיות, ההשקעה והאהבה.

חכי חכי!!!

כמה שזה פשוט להיות גבר גבר.
בלי הרבה תהיות ושאלות.
לדעת מה אתה רוצה. כאן ועכשיו.
לדעת לדפוק על השולחן כי ככה צריך. כך תוכל להתהדר במבטי הערצה מלווים או בלחשושים פחות מחמיאים.
אבל לך זה לא כל-כך משנה, המטרה סומנה וברורה.
עדיף להיות מסוקס עם פנים חדות, מבט מצומצם כזה שרמנטי סקסי.
קעקוע אחד על הכתף ואחד בשוק או בשכמה הנגדית,
להבין את הזוגית שלך כאן ועכשיו.
זה הרי מצב משתנה מרגע לרגע, ממקום למקום.
מה שהזוגית שלך רצתה אתמול זה כבר פאסה
רצתה רוך וליטופים? גבר גבר תן לה בעדינות עד שתישקע בשינה בין זרועותיך
רוצה חזק? אמרה לך בוא וזיין אותי? תן לה עד הפיצוצים והאורגזמות הבלתי נידלות.
אתה הרי גבר גבר. משתנה בהתאם לדרישות.
ערימת תלתלים כתומה מוטלת על חזך העולה ויורד בפראות, מתנשם ומתנשף מהכיבוש.
שים יד איתנה על קימורי ישבנה הלבנבן, תזכורת לשטר העליונות.
שטר שפירקו יתפוגג בדקות הקרובות.
כן, גבר גבר, אתה נמדד בביאת האביונה המתפרצת לא פחות מאשר ברגישות המחוספסת.

נכון, אין אילוצים וגם אם זה לא ברור לך זה לא ממש משנה, לא לה.
תהיה זמין. ברגישויות יתר כדאי לטפל תוך דקות ספורות.
תביא פרחים. למה? ככה. זה עושה לה טוב אז לך זה בטח לא יעשה רע.
בוודאי שאינך שוכח להרשים גם את החברה הכי טובה שלה, כן גם את האקס המיתולוגי אם אפשר.
תביט לו בלבן של העיניים ובקולך בעמוק תשאל "מה נשמע?"
כן, אני כאן מהנדס את היציבה הנכונה, אז תשימו לכך לב שניכם.
זה ברשימת התפקידים, לא במקום מאד גבוה אבל צריך לסמן V.
כנס לראש.
לא שלך, לך מיותר לחשוב, יש מי שעושה את זה טוב ממך, כנס לראש שלה ותזרום.
יש לה רצונות וזה קל עבורך לבצע כי אתה גבר גבר.
גבר שיודע.
אין לה רצונות? אתה כבר תמציא עבורה ועדיף שיהיו מדליקים.
ואם פיספסת את זה אתה תשלם כמו גבר.
אחלה גבר.

הבנת את זה ממי? (מה יש לאכול?)

מלון קטן בפריז,
על שפת הסיין.
האייפל לא נשקף מהחלון,
גם הנהר לא,
כמעט, רק מעבר לרחוב.
אבל וילונות קלילים ולבנים מעניקים תחושת פרטיות מדומה, ומלבים את דמיוני.
בחלון שממול תיירת גרמניה. שקיפות הוילון בחדרנו מול שקיפות וילונה.

אתה נמצא בכנס אליו זומנת, חנוט בחליפה, עניבה ודימוי מהוגן
ואני אחרי שוטטות אין סופית ברחובות פריז.
לבד בעיר זרה
התנסות.

אני בוהה בדמות הנשקפת דרך הוילון, בכתמי הצבע בדוגמת חולצתה. יכולה להבחין בפסלון קטן של המגדל שרכשה זה עתה והיא הופכת ובוחנת אותו.
שני חדרים באותו מלון.
וילון לבן מול וילון לבן.
שקיפות החומר מול האשליה.
אני מתחילה להסיר את הבגדים,
האם היא תבחין במתרחש מאחורי הוילון הסגור?
פושטת את החולצה
ונעמדת אל מול החלון.
מסירה מגף אחר מגף ופושטת את החצאית.
אני מניחה רגל על המיטה
ומגלגלת את הגרביונים לאיטי כלפי מטה,
מתכופפת אל מול החלון לכאורה לסדר משהו, מסירה תחתונים וחושפת ישבן עגול.
הנה, השגתי את מלוא תשומת לב.
המבט שלה מורם מהופנט לעבר החלון, הפסלון נעזב ונשכח.
עכשיו היא מציצה לי בלי לדעת שהזמנתי אותה לעשות כן.

מה עובר לה בראש? לתיירת הזו שמצאה לפתע אשה זרה מתפשטת מולה, במרחק מטרים ספורים ולכאורה אינה יודעת?.

אני מעבירה את היד, בין שדי, מלטפת את עצמי כאילו בלי דעת, מזקירה פיטמה.
ומגניבה מבט אל החדר שממול.
הדמות שממול משפרת את עמדת התצפית שלה, היא מתחילה להתלטף מולי,
מן מחול עדין ומגשש של שתי נשים זרות, חלון מול חלון,
וילון מול וילון.
אני רואה את כתמי הצבע של חולצתה נושרים ממנה, מולי, לכבודי.

בחדר האוכל המהוגן של המלון, בבוקר שלמחרת, איננו מגניבות אפילו מבט.
שתי נשים זרות.

זעקת השבר להצלה בתוכנית הנבגדים ששודרה בערוץ 2 הייתה מסמך, אם כי לא מקצועי מספיק וצהוב מדי, המתאר אקט הקורע לגזרים שמתבצע על-ידי בן זוג נבחר.
חוט השני המצרפי בין קבוצת הנבגדים והבוגדים הכרוניים אובססיביים יכול להיות מתואר במילה אחת - שריטה.
בשתי מילים? - שריטה עמוקה.
על-פי הסקר (אין לי מושג לגבי מהימנותו) צויין כי 37% מהאוכלוסיה הבוגרת נכללים בקטגוריית הבוגדים.
הרבה?
1.7 מליון בוגדים. (מספר דומה של נבגדים)
30% גירושין ביחס של מתחתנים/מתגרשים בשנה.
ולבסוף מוציאים את התסכול, כמו הבחור הדומע בתסריט, בטישו ובדמי מזונות.
דמים שבאיזשהו מקום משולם על ידי הנשמות הרכות.

4.2008
שעות בין ערביים. אני חוזר לביתי בדרך העוברת בגן שעשועים מוכר. אנשים מטיילים בזוגות עם כלביהם, מדי פעם אדם מתנשף חולף על פני בריצה מסמן עוד וי על המטלה האישית שבחר לעצמו.
בזוית העין נקלטה במקרה תנועה לא טבעית, קרוסלה אדומה שמסתובבת במהירות מופרזת.
האטתי את צעדי והופתעתי לגלות אשה מלאה בשנות השלושים ויותר לחייה , לבושה בשחור וסרט לראשה, אוזניות צמודות לאוזניה, מסובבת במהירות עצומה את הקרוסלה ומניעה את גופה במין ריקוד נחשי, מתחברת לתחושה.
עצרתי מלכת והתיישבתי על סלע, מתבונן בה ישירות, מהופנט.
תנועותיה התמזגו עם הסחרור העצום אותו יצרה לעצמה. עוצמות בתנועה. מלכששיחררה את אחיזתה בגלגל ההגה ראיתי את החיוך המתפשט על פניה, את עיניה המפלבלות, שחרור הטונוס בידיים שהרפו מלפיתת הספסל.
מה שראיתי היה עונג. נדמה לי שזו הייתה ההתחברות הראשונה שלי כצופה פסיבי לאורגזמה נשית.
ידיה גיששו את דרכן פילסו דרך בין רגליה . מפשעתה קראה למגע מרפרף.
לכשהקרוסלה נדמה ישבה לה כך רגע קל, מתעלמת מסביבתה, פקחה את עיניה ונשענה כל כולה על הגלגל המרכזי.
שוב החל מחול השדים המרתק הזה. שוב סיבוב עוצמתי בשתי הידיים, ריקוד מושחת התמזגות.
קרוסלה חגה במהירות שיא, יכול להישבע שמרגיש את משב הרוח שהיא מחוללת. יד מחליפה יד ומגבירה את הקצב בסערה. העצים טסים לנגד עיניה וקרני האור מתערבלות מעליה והיא מרפה.
ראשה מוטה אחורה לאיטו, ברכיה רועדות ואט אט מאבדות מאחיזתן בקרקע המתנועעת תחתיה. רגליה נפשקות מזדחלות חסרות משקל קדימה, כתפיה רפויות וכפות ידיה שוב מובלות חסרות כח בין רגליה, מתהדקות. ישבנה מורם וצונח ברטט.
שתי זקנות שישבו בספסל שמנגד לחששו בניהן על המטורפת.
והיא בשלה.
נשאבתי לחוות את העונג המתפשט בכל גופה המלא, לרפיון ולחיוך כשל אדם שזה עתה קיבל את מנתו היומית לוריד.
עקצוצים החלו להתפשט בגופי רק מלראות את הקרוסלה האורגזמית הזאת טסה לפני ולדמיין.
הריטואל חזר על עצמו לפחות עשר פעמים ובכל פעם אורגזמה חדשה חזקה מקודמתה.
כל-כך רציתי להצטרף לתחושת החופש לעוף, כל-כך קינאתי בחופשיות המטורפת לעשות מה שבא לך לעיני כולם. כל-כך רציתי לגשת אליה ולדבר בשבחה על התעוזה ובעיקר לשאול אותה מה היא מרגישה, כל-כך רציתי לחייך אליה חזרה. כל-כך.
כל-כך התמזגתי עם הסלע עליו ישבתי והפכתי להיות כמותו.

4.2009
למדתי לעוף
לפרוש כנפיים ולשחרר.
השארתי את פנקס הדפים המשובצים גבוה על המדף.
לעת עתה מוותר על ההתחשבנויות הקטנות, הגדולות טרם הגיעו.
כנראה שהגודל כן נחשב ובכללו הוא יחסי.
מותר לחייך גם בסחרור קל עד בינוני ואפשר גם יותר, בקלילות.

חוויות.
דמיינו עוגה מפתה, לטעמכם,
בעלת שכבות רבות המכילות את הלא נודע.
מצופה בקרם עשיר ומזמין.
מי מכם ימתין עד לשניה בה העוגה מוגשת ויתנפל אחוז תאווה מבלי להביט לצדדים? מבלי להותיר פרור?
מי יעביר אצבע תועה בעיקול המוצל כבדרך אגב וילקק את אצבעו בחמדה מספר צעדים מאזור הפשע?
מי יחכה עד לרגע האחרון בתקווה מיוסרת אם תישאר עבורו פרוסה? אולי בתקווה שלא?
מי ישמור את מנתו לשעה מאוחרת יותר, לאחר שלכולם נגמר ואז יתענג בקולות הימהום מכל כפית?
אולי ישמור את מנתו בצד ויגש מיידית לאסוף אחת נוספת?
מי מכם יחלוק וישתף במנת חלקו עם אחרים? או ימסור אותה הלאה לאהוביו?
מי ישאיר את החלק המפתה ביותר לסוף או דווקא יתחיל בדובדבן?

מי יתנפל על כל חבר חדש בכלוב כמוצא שלל רב למימוש מיידי לפני פקיעת האופציה ?
(אסוציאציות חופשיות שלי הנובעות מקריאה מרובה)

מבדיקה שנערכה בחג הפסח השני התעוררה השאלה -
מה ההבדל בין מאסטר חרמן למסטר רחמן? (אין סתירה)

בעקבות תוצאות יישומיות התברר שההבדל העיקרי הוא
שאצלי הזונה בעלת התחת האדום גמרה פי כמה יותר ממני.

ולא.
זה לא פחות כואב


השאלה הנוספת המתבקשת, האם זה קביל?

הוא עמד בקצה הטרמפיאדה מאחור, רזה בג'ינס, חולצת טריקו ססגונית וכובע שחור דהוי. עצר טרמפים, חסר מבע השמור לבעלי ביטחון כאומר יש לך זכות גדולה לאסוף אותי בדרכך.
ביישנים.
הבוקר הצומת עמוסה יש תכונה רבה מקדימה. לרוב איני עוצר שם בצומת עזאזמה דרומית לבאר שבע, אך משהו במבטו לא איפשר לי לחלוף על פניו.
התיישב
שעה ארוכה מולל סיגריה מקומטת בידיו כרומז שיש לו זמן, חיכיתי לרגע שהוא יבקש אישור להדליק את הסיגריה. לבסוף שלף קופסת גפרורים והצית אותה, שואף עמוק ומתמהמה עם הנשיפה.
פקקים. הוא אוהב פקקים, הם מרגיעים אותו ומאפשרים לו לחשוב בנחת. אני מתופף באצבעותיי על ההגה, חסר מנוחה, סופר כל דקה שחולפת ומנציחה את העובדה שאני הולך לאחר לפגישה שלי.

הבטתי בו דרך המראה הפנוראמית. היו לו עיניים מיוחדות, בעלות מראה שונה, מן ירידה בזוית העין כמו עצבות מחייכת
גם החיוך שלו מסתבר היה הפוך, חידודים נוזלים בזוויות הפה לכיוון הסנטר הילדי.
ניסיתי להסיט את ראשי ככל שניתן בכדי לראות אותו במהופך. דמיינתי אותו באופן כזה שפיו יהיה למעלה ועיניו למטה, רציתי מאד להסתכל עליו הפוך בזמן שהוא חייך, לראות פרצוף מלנכולי עולץ.

מבטינו הצטלבו במראה למספר שניות ואז אמר בקול מונוטוני שהוא נוסע לפגוש את אהובתו. לשאלתי היכן היא גרה ענה כי אינו יודע עדיין וזה גם לא ממש משנה לו.
רק יודע שהוא מוכן לפגוש אותה היום.

שתקתי ושתיקתי הארוכה דירבנה אותו לפתוח בשצף דיבור קולח אך באותו טון דיבור מונוטוני שקדם לו. וכך פתח:

ימים רבים אני שומע קולות עמומים מחלל הבטן. חשבתי שזה גרגור של בעל חיים במצוקה או פרפרים. יודעי דבר הפנו אותי לגסטרולוג. האחרון בדק ומישש לחץ ועיסה ומילמל בתובנה רבה שעלי ללכת לקרדיולוג. לאחר בדיקות ארוכות של חדרי הלב והעליות הוא שלח אותי לסנסולוג שטען, לדעתו המלומדת, כי עדיין אין פרפרים אלא גלמים. קולות הגרגור הם תוצאה של תהליך ההתבשלות לפני פקיעה של הגלמים ולאחר לידת הפרפר הראשון יהפוך הגרגור ל "אהההההה" ולאחריו ישמע קול חדש ומרגיע של "ממממממ". ליתר בטחון המליץ לקחת שני אופטלגין למרות שבמרבית המיקרים זה לא עוזר כי פרפרים עושים כאב ראש מעצם לידתם. לבסוף הרגיע אותי הרופא "אל חשש" אמר "להם לא כואב רק מדגדג"

חשבתי על הדברים המוזרים שהבחור סיפר לי וכדי להוכיח הקשבה שאלתי אותו אם הפרפרים יצביעו עבורו על אהובתו.

הבחור נעץ בי מבט סלחני והצית סיגריה נוספת.
לכשגמר למצוץ את הסיגריה עד תומה, מעך אותה דקה ארוכה והשיב. "לא, הם נולדו הרבה אחריה ובזכותה"

נכנסתי למעלית מאחר בענק לישיבה בה היו אמורים להיות נציגים מתעשיית ההיטק בצפון. בקומה השביעית חשתי בגרגורים מוזרים בבטן, חייכתי לעצמי.
לא שמתי לב כלל לג'ינג'ית בחצאית השחורה שיצאה בעקבותיי מהמעלית בקומה 10, חייכה לעברי ושאלה האם ידוע לי היכן מתקיימת הישיבה של חברת MILF .