גם וגם

ארבע מלכות, אבירות השולחן העגול בחצר. גבירות הקרה או הרביעייה השולטת.
Queen of heart - judith, יהודית עורפת הראשים, חובבת talking heads, rolling stones

Queen of spade - pallas אלת החוכמה אתנה הברברית בכבודה ובעצמה.

Queen of diamond - rachel רחל הרחמנית, משת"פית עם אחותה בסודות האסורים.

Queen of club- argea מלכת הנוזלים, יצירתם והשליטה בהם.

לצידן ארבעת הסאבים ה"נסיכים" מעוטרים בסמלי שייכות זהים: לב, פיק, מעוין ותלתן.
הקלפים נטרפים ומונחים במרכז השולחן ממתינים לתורם.
ארבע מלכות סביב שולחן אחד, במשחק קלפים של שיתוף פעולה.
מלכת הלבבות המארחת בלבביותה, משיקה כוס יין אדום משובח, אינה מוטרדת מזליגת טיפת הבורדו בין חמוקיה המהודרים. משועשעת ומתוחה במידה, לוקחת לעצמה את הזמן. היא יודעת שברגע שתעשה צעד, נורתה יריית הפתיחה למשחק. בהיסוס מה בוחרת בקלף הראשון, גוררת אותו באיטיות צמוד לשולחן ומצמידה לחזה. מבט ממוקד בקלף, קוראת אותו בעיון רב, מרימה את ראשה ומשתפת במבט עיניה את כל הסובבים המתוחים.
לבסוף מציגה לראווה בפני כולם את העולה בחכתה - נסיך מעוין.
הנסיך בעל הניסיון המועט משל אחרים ניגש בביישנות מחויכת ובאקט אבירי נושק לידה.
מתיישב לצידה ומגניב מבטי חמלה לעבר עיניה השוחקות, ואף יותר בחשש לידיה הנועלות..

מלכת היהלומים האדומה לוגמת מבקבוק הלף בלונד המותסס בידה ועולה על גדותיו בכל פעם שמוגש אל פיה, פורץ קיצפו עליו. מגיבה לקולות הממריצים הקוראים לה לנוע ופותחת בזריזות את קלף נסיך הלב.
לא.
לא בו תזכה הלילה. הפעם נאלצת המלכה להניחו בשלב זה לצד החפיסה. על-פי כללי המשחק הידועים לכל, ברגע שמלכת הלבבות העלתה את השליטה בגורלו של נסיך היהלומים בידיה, לא ניתן לממש את ההיפוך הזוגי.
חילוף מבטים בין השניים בטון דיבור ללא קול האומר "ניצלת, מזלך שיחק לך הפעם" בוחרת ללא התמהמהות בקלף הבא.
סאב-ספייד קם ממושבו במרוצות וצועד בצעד מופגן ובטוח לכיוון סימניה המכוונים של המלכה האדמונית. הקלף בידה ושטר הבעלות החליף ידיים עד למועד הפקיעה. הוא מודע לעניין ומתיישב סמוך לרחלה הטריה בציפייה לבאות.

מלכה ספייד מגישה לשפתותיה וודקה אשכוליות, לוכדת בין שיניה קוביית קרח שקופה המתמוססת על לשונה. חיכתה לתורה וכשזה הגיע רכנה אל חפיסת הקלפים, יד בטוחה שולפת קלף המונח בזריזות הפוך על השולחן. תמונתו של נסיך תלתן.
כנוע, יודע את מקומו מחיש פעמיו למרגלותיה. רוכן נמוך במיומנות, מקבל על עצמו את הדין. מגע ידה הבטוחה על גבו מעביר בו צמרמורת והיא תרה בעיניה אחר הנסיך שלה. מעבירה לו מסר הרגעה. אל דאגה היא תפיק את המרב מהמיטב.

מלכה תלתן מוזגת מזה ומזה, צבעוני, מתוק וחריף העדפתה משתנה בהתאם למצב רוחה. מתיקות תאנים כשרוח העליזות נושבת בבטנה ואבסינט זרחני בחריפות מבטה המקפיא. נסיך לב צייתן נותר מיותם על השולחן ויש להופכו בכדי שתוכל לממש באופן סמלי את השליטה בו. בלהט מייחל לרצות את המלכה הרוכשת וביראה את זו אליה הוא משויך. ידוע שאין מקום לטעויות , עליו להיות במיטבו ולהרשים. ככלות הכל הוא לכל הדעות העוזר הרשמי של המארחת. שליטה בנוזלים. הוא מיומן אך היא הרבה יותר. היוכל לה?

ארבעה כיסויי עיניים מגנים בגובה נמוך על חשיפת ההשתוקקות או המבוכה, אם קיימת.
בעלות הברית מוכרות בניהן סימנים מובהקים של מידע. רגישויות ומגבלות, פנטזיות מעצימות.
מלכות שבאמתחתן ידע, כלים וניסיון צבור בסגנונן האישי והשונה. מתייעצות ומייעצות למיועדת ששובצה לה יחדיו. אכפתיות ודאגה ניכרים היטב לצד סקרנות ורצון עז להשתעשע.
ארבעה זוגות עיניים כסויות והכל גלוי.

(יש המשך)

מכירים את שלל המבצעים האין סופיים בהם הרשתות מתקיפות אותנו חדשות לבקרים?

ואנחנו מאבדים את ראשינו, רגלינו וידינו בשלל חישובים משונים ואחוזים ?
עקב החום הכבד ושלל ריחות הגוף המציפים אותנו מכל עבר ואבר,

החליטה רשת גדולה אחת לעשות מעשה והכריזה על מבצע ריחני במיוחד, למריחים אקסרה:

לא בושם אחד, כי אם חמישה במחיר שניים!

ועם כמות כזו לא נותר לנו אלא להתרחץ בבושם ולחסוך במים,

ובא לציון המיוזעת גואל.

אותי זה הצחיק.
מיועד גם לשתיינים כרוניים

רק אחת
שמוציאה אותי מדעתי
שמפילה אותי לתהומות

שקרנית מניפולטיבית
שטנית
שמכאיבה לי בלב ובטחול
שמוציאה מתוכי את כל רגשות הנקמה הרעים
גורמת לי להתנתק, משחירה לי את הנשמה
טורפת לי את שיגרת היום
יום אחר יום
מאיימת

איפה יישום התיאוריה הקרמתית של סובב ומסובב, החטא ועונשו כשצריכים אותה
במקומה מונצח ומוכח המשפט רשע וטוב לו

עד המחר הקוסמי זה יעבור.
(וזו ממש לא לילו!!!)

אמרתי לך שהעלתי בעיני רוחי את דמותך המתולתלת עם הכתף החשופה והבטתי בך נמה לצידי. מחייכת מתוך שינה וחובקת יד ביד, מכרבלת רגל ברגל.
לילה שקט מדי, לבד מדי. מספיק לבד בכדי להרהר בדמותך משתקפת בזרם המים הצונן הניתז על ראשי ומשם זולג על גופי הערום והמיוזע. דמות העולה לא כדי לעורר את חזותה אלא בכדי לשחזר את מה שהרגשתי באותה עת, להיזכר במה שחשתי כלפייך בתוכי, להאחז באהבה הזאת אלייך ולא לתת לנפילות הקטנות של הלילה להשכיח את זה ממני.
והפנטזיה נושפת בעורפי בזמן שאני מוחק את טיפות המים מחזי ומירכי ומנשימה אותי למציאות.

היינו שם שניים, בבגדי שאנטי מעוצבים, מתמזגים באוירה שעל הבר.
בסלון בדס"מי חייכני. נעים לגלות חיוכים סקרניים מעבר לדלפק ואנשים שמתפרקים בצחוק ובכאב, בריקוד מושחת ובחיבה יתרה.
ואחד, שככל שאני צופה בו יותר אני מעריך יותר. את השילוב בין הרכות והחמלה לבין המקצועיות והקשיחות.
הרבה יחד המתאפיין ביצירתיות ובכאב.
נוגע, פורט ובעל הקשבה עמוקה למתרחש מולו. מבדיל בין קודש לחול.
ואותה אחת שלו, נתונה ומתמסרת בוטחת בצעדיו הבטוחים, שעברה מעמידת פלמינגו לעמידת דומם ללא ניע ואיפשרה לי להיקרא תיגר למשחק הקוביות מול חייכנית ויטאלית. קורא לגומלין.
לאור הנסיבות הסביבתיות לילו שאלה אם הייתי מרוכז במשחק במאת האחוזים? שאלה שאלתית שעבור השואלת התשובה היא כן ועבור המפסיד התשובה היא לא.
והיה בחדרון גם סשן הצלפות שהכאיב לגם, וגם לי.
ואחת דיווה. מושכת בחוטים, ממונה על האווירה המשמחת, מאגדת ומחברת במרץ ובאהבה.

01:50
לא הרבה אנשים יכולים להתקשר אלי בשעות האלה ככה סתם, ולא כדי לבשר לי על אסון.
"חלמתי חלום", פתח את דבריו בצורה אופיינית וללא הקדמות מיותרות.
"אתה עסוק או שאפשר לעבור לאיזו כוסית קטנה?" המשיך באותה נשימה
- בוא - . עניתי לו.

עצרתי את שיטוטי הסתמיים באתרי הפורנו והרהרתי לעצמי מה מקשר בינינו באופן סימביוטי כל-כך.
שנה. שנה שלא שמעתי מחנן.
אחד הטיפוסים הכי צבעוניים שהכרתי בעל השם הכי אפור שקיים.
חנן מבוגר ממני ב 9 שנים. את פאר שנותיו הוא העביר במעברות לעולים יוצאי מרוקו על-יד עתלית.
הוא גם האחרון שיצא ממנה, אבל את המעברה אף אחד לא הצליח להוציא ממנו.
חונ'י, כך קראו לו שם, עם ח' גרונית וחניה על הנ'. לפעמים נדמה שדווקא חנן הוא שם החיבה שאני המצאתי לו כתוצאה מחיבת יתר.
"לאן יש לי ללכת?" שאל "המקום היחידי שבו לא אסתבך יהיה כאן. פה תמיד יש את עינו הפקוחה של אבא וידה המשגת של משפחת אסור."

אהבה יחידה הייתה לו, אותה אהב כמו את המעברות, כמו את חייו. באובססיביות כמעט איבד את חייו למענה. את הכלא הכיר לאחר שהואשם בחבלות פיזיות קשות בנסיבות מחמירות. התסכול לאהוב ולזיין את אותה יחידה הביאו אותו לסף האימפוטנציה. בכל ניסיון נוסף לקיים עימה יחסי מין הלכו וגברו מכותיו בה ויחד איתן הסימנים והחבורות העמוקות. האהבה עיוורת והוא לא ראה אותה שותתת דם, מנסה לעצור את שטף אגרופיו. ככל שהפליא בה את מכותיו כך עמד לו יותר וככל שעמד לו יותר הוא ראה אותה פחות.
אהבת חייו התפרקה ללא איחוי והוא מצא עצמו בתא מסריח הרחק מהמעברה.

המוטיב החוזר בחלום של חנן היה העיוורון. "הייתי מתעורר מת להשתין והירח המלא העיר את כל האוהל ומחוצה לו." כך ברגע של קירבה נוסטאלגית סיפר לי. "הדלי היה מלא והייתי חייב לקחת אותו לאזור הריקון, דרומית לפחונים שמאחורי האוהל. מתאפק לא להשתין, מתאפק בזהירות שלא ישפך הדלי המצחין. יחף, הייתי צועד אל תוך הלילה המואר ובתוך הבוץ הסמיך אל מחוץ תחומי המעברה. יכולתי למצוא את המקום בעיניים עצומות ולהיעזר רק בחוש הריח כדי לאתר את ביב השופכין של המחנה. קיצורי דרך היו מסתיימים תמיד במכות. כשהייתי מרוקן את הדלי מחוץ למחנה הייתי שולף את הזין בזריזות בכדי להשתין שמה וכאילו מישהו הוריד את מתג החשמל. כל מה שסביבי הוחשך. רק אני עם הזין ביד משתין וצועק תדליקו את האור אני לא רואה כלום. לא מוצא את דרכי חזרה לאוהל, מגשש אחר הדלי וצועק. רק יד מטלטלת הצליחה להדליק עבורי את האור להחזיר לי את הראיה כדי לדעת ששוב אני עם הזין ביד, במיטה, חולם."

בכלא הכיר מספר ברנשים מפוקפקים. חלקם המועט הצליחו לגעת בו, לפתוח אותו, חלקם גרמו לו להיאטם חזרה להסתגר בתוך גופו המעוקל והכבד.
והיה את ג'אקו שראה אותו באמת. ג'אקו שחיבק אותו וחיבר אותו לנשמה. ג'אקו שהצליח להעמיד לו את הזין ולאפשר לו לראות את הפלא במו עיניו. ג'אקו שהבטיח לו לקחת אותו רחוק.
הבטיח וקיים.
ג'אקו הספן לקח את חנן תחת חסותו. שמר עליו שלא ישתגע מדי בין כותלי בית הכלא. לכשישתחרר ילמד אותו את רזי החיים על פני הים בהפלגות ארוכות, רחוק מהסתבכויות האורבות בכל פינה.
ההפלגה למקסיקו הייתה ההפלגה האחרונה שלהם יחד.
התקופה היחידה שבה קיבלתי ממנו טלפונים בשעות סבירות של היום בשנתיים בהן שהה באיי מריה מדרה סמוך למקסיקו.
עם הגיעו לאיי מריה, חש חנן שאולי המעברה אינה המקום האולטימטיבי להמשך חייו. הראשונה שהצליחה להסביר לו את התובנה הזאת הייתה מריה, בת המקום.
בפעם הראשונה הרגיש אחיזת יד עקשנית בביציו ולחץ שאינו מרפה בזמן שניסה ללטף את עכוזה המהפנט. את זקפתו המפתיעה וזעקת הכאב שנפלטה מפיו הוא פרש כאהבה.
אהבה שכזאת, העניקה לחנן ביטחון כמותו לא חש מעולם.
כעבור מספר חודשי עגינה כואבת התברר שאחות מריה, ריחואלה האילמת מתפתחת מהר מדי ומעבר לציפיות. ריחואלה הצעירה והיפה לא תיכננה את שקרה באותו הערב אך קולות מחאה לא נשמעו מצידה וגם לא ריסוק איברים, כך שחנן הסיק שהכל כשורה עת רכן עליה במלוא כובד משקלו, מפנטז איך מריה מועכת בחוזקה את אשכיו.
ג'אקו המשיך את מסעו בלעדיו.
בהזדמנות הראשונה לאחר הולדת הואחינאנטלה נטש את המקום וברח חזרה לפרדס חנה.

02:15
מזגתי כוסית ראשונה. וויסקי בינוני ושורף JPS בלי קרח.
"חלמתי חלום" אמר, אני מהנהן ומשיק איתו כוסית.
ידעתי שהכיר מישהי אותה הוא רוצה לזיין זה מספר ימים אבל מתאפק. מתאפק לפגוש אותי בכדי לספר לי את חלומו, חושש שלא תצלח לו דרכו לתוכה, חושש שיפרק אותה תוך כדי תנועה.
כוסית של שתיקה ועוד כוסית. חנן משעין את ראשו בין ידיו המשולבות, מסקל רגליו ומודד לאט את מילותיו. "בדרך חזרה מהביקור השבועי אצל אבא בבית האבות עצרתי בחנות משקפיים. חנות מודרנית הומה אדם. התיישבתי בקצה החנות על דרגש עץ. מוזר היה לי שבחנות משקפיים יש דרגשי עץ נמוכים בסמוך לקיר המשקפיים העמוס לעייפה, אבל הרגשתי צורך להיות נמוך ולהעלם ולכן ישבתי. מולי עמדה מוכרת צעירה בעלת שיער שחור אסוף ומשקפי שמש כהים. חנוטה במקומה.
הצבעתי על משקפיים כהים מספיק עבורי וביקשתי ממנה למדוד אותם. באי נחת מוצהר הגישה לי אותם. לא היו לטעמי, לא מסתירות מספיק ובהירות מדי. שוב הצבעתי על זוג משקפיים נוסף ובהתנשפות קולנית ועווית פנים הישירה מבט אלי ואמרה לי "אתה נאחס, אני לא מוכרת לך". איימתי שאתלונן אצל בעלת החנות והיא בשלה - למה אתה צריך בכלל משקפיים? גם ככה את עיוור. יצאתי החוצה והשמש ממקדת את כל כוחה, מסנוורת את עיני ואני מצמצם את עפעפי בכל כוחי, מתעורר עם דפיקות חזקות ברקות. הראש מאיים להתפוצץ. כוס אמק ישר חשבתי עליך."

04:05
מהרהר לעצמי על חנן ועלי, על העיוורון שלו ופתרונו, על כל המטופלים שלי שנמצאים בתהליך של שנים ועל הפחדים שלי.
רק ידי המטלטלת, בדיוק כמו אז לפני שנים במעברה, מצליחה להדליק עבורו את האור ולהחזיר לי את הנשימה.
לאחר שהלך מזגתי לי כוסית וויסקי JPS נוספת, כזאת שמנקה את כל השומן השחור שניקווה במורד הגרון וחשבתי איך אני מצליח להדליק קרן אור דרך עינו של חנן, קרן שעוברת בכל גופו עד הזין הפרטי והרופס שלו ואיך הגיחה הקטנה שלו אלי מגרדת מעלי קליפה אחת נוספת משכבת הפחדים שלי.

פרננדו פסואה הפורטוגלי שכתב וכתב וכתב, אוצרות רגישות, עומק וכאב אך לא רק.
גם פשטות יומיומית של משורר-אדם שידע להביט פנימה והחוצה בסבלנות רבה ולתרגם באופן נדיר למילים.

א?נ?י סו?ב?ל, ל?יד?י?ה, מ?פ??ח?ד ה?ג?ו?ר?ל.

כ??ל ד??ב?ר ק?ט?ן ש??ע?לו?ל ל?ב?צ?ב??ץ מ?מ??נ?ו?

ס?ד?ר ח?ד?ש? ב??ח?י??ים ש??ל??י,

ל?יד?י?ה, מ?ב?ע?ית או?ת?י.

כ??ל ד??ב?ר, י?ה?י?ה א?ש??ר י?ה?י?ה, ש??י??ש??נ??ה

א?ת מ?ס?לו?ל ק?י?ו?מ?י ה?ש???טו?ח?, ג??ם א?ם

י?ש??נ??ה או?תו? ל?ד?ב?ר?ים טו?ב?ים יו?ת?ר,

ב??ש??ל ע?צ?ם ה?ש???נ?ו?י

א?נ?י ש?ו?נ?א או?תו?, ו?א?ינ?י רו?צ?ה ב?ו?. ה?א?ל?ים

ג??ז?רו? ש??ר?צ?יפ?ים י?ה?יו? ח?י??י

כ??מ?יש?ו?ר ב??ל?י ת??ב?ל?יט?ים, כ??כ?ה

ע?ד ה?ס?ו?ף.

ה?ת??ה?ל??ה א?ף כ??י מ?עו?ל?ם ל?א נ?פ?ל?ה ב??ח?ל?ק?י, או? מ?עו?ל?ם

א?ה?ב?ה או? ח?ב??ה כ??נ?ה ל?א נ?ת?נו? ל?י א?ח?ר?ים,

ד??י ש??ה?ח?י??ים י?ה?יו? ר?ק ה?ח?י??ים

ו?ש??א?ח?י?ה או?ת?ם.

שיחות עם אלוהי הפנטזיה.
שיחות חולין אינן תמיד ממוקדות. בין האזנה לדיבור יש הרבה קטעים של הירהור. בינך ובין עצמך ובין הדוברים והמהנהנים.
לעיתים אנו ממחזרים שיחות, גם שלא בכוונה, דברים שנאמרו על-ידנו או תמלולים של אחרים.
לעיתים מבליחה אמת המטילה אור על קו חשיבה חדש, אחר ומגלגלת את השיחה למחוזות עמוקים יותר או לגוונים בוטים יותר.

- לפעמים אנחנו מפחדים מהפנטזיה החבויה בנו כשהיא מרימה ראש, מציצה בנו ואנו לא נותנים לה מקום.
אנו דואגים לחסום את התעוררותה מכל מיני סיבות: חינוך - מוסר - פחד – אי קבלה חברתית – דאגה.
אולי, רק אולי.... עמוק בפנים, עם כל הפתיחות, אתה חושש מאיך תתקבל הפנטזיה בעיני בת זוג שלך.
ואולי יש משהו ניסתר שאתה בעצמך עדיין מתקשה לקבל בך?

"לא יודע, אם זה נסתר איך אני יודע שזה קיים בי?"

- על פי תגובת הזין שלך.

אני בעיקר תוהה אם מותר להגדיר את המתרחש פחות כפנטזיה ולבחור להיות פתוח באמת למכלול אפשרויות שלצורך ההגדרה מעמידות לך.
משהו שמדליק אותך פתאום רעיונית גם אם ממש לא ציפית לו.

" אבל בשביל זה אני אצטרך להתנסות בדברים שלא ברור לי עד כמה מתאים ואני יכול די להתבאס מזה"

אני חושבת שיש לנו דברים שברור שהם מעבר לגבול ויש דברים שאין לנו מושג איפה הגבול עובר וניתן להתנסות כדי לבדוק אם הם מתאימים או לא.
וכשניגשים לחוויה שלא בטוחים בה מתוך המון הקשבה ואהבה ופתיחות זוגית, אז גם אם היא מתבררת כלא מתאימה, זה לא כזה נורא.
אני לאו דווקא חושבת שאתה מעביר מסר מטעה שאינך מודע לו.
אני חושבת שאחרים בוחרים להיכנס בחרך הדלת ולהבין ולפרש באופן שהתאים להם. לפעמים גם אם לא התכוונת באמת, זה לא אומר שאין לזה מקום. זו עוד נקודת מבט.

- יש משהו לא מובהק, מכוסה, זהיר, מן רצון שיובילו אותך לשם מבלי שתיזום ומבלי שתתנגד.
חשוב להדגיש שאתה לא חייב להתעסק עם כל דבר שמניחים במפתן ביתך. כל הלונה-פארק הזה פרוש לפניך ואתה בוחר יחד עם
בת הזוג על איזה מיתקן לעלות ומכאן לבדוק כמה הוא מרגש אותך לטובה או מבחיל אותך.

למה זה כ"כ מטריד בעיניך מתאים? תזרום לא מתאים אז תודה אבל לא תודה. פנטזיות לא חייבות להיות תפורות צעד אחר צעד. מותר להן להבנות ולהתגמש.

- בהתחלה לא ידענו למה לצפות, לא תכננו ולא באנו עם רשימת מכולת.

"ומה היה בסוף?"

- החלטנו שאנו עושים טוב, זה המוטו. לפעמים זה טוב מאד, לפעמים זה טוב פחות ולפעמים זה טוב שניסינו.

הייתה חוויה. זה בטח לא היה תפור לפי מידות הפנטזיה שלי, אבל זה היה מסעיר לדעת שהעזנו לבדוק גם את זה

- לדעתי, אין לך מה להתעמת יותר מדי עם אנשים שמגיבים בהנחתה על מה שנידמה להם שהם הבינו מקריאת הפוסט שלך.
תרגיש בנוח לבוא למקומות מתוך עצמך.

"אני מנסה, אולי פשוט אני מפספס משהו?"

- אם אתה מפספס אז אין מה להחיש ולהקדים את המאוחר. לא?

אני חושבת שבכתיבת פוסט אנשים מביאים לקהל הקוראים הנאמן חלקים מהעולם שלהם, והוא עשיר בתחושות והתרגשויות ותשוקות, ולא תמיד אפשר לקלוט בקריאה את כל הניואנסים הדקיקים להם התכוונו. הקוראים יוצאים עם חווית הקריאה הפרטית שלהם, הסובייקטיבית ומובילים אותה אל המקום שמחבר אותם.

- כנראה שזה די נדיר למצוא את הקורא האופטימלי שמתחבר אחד לאחד עם כל הרגשות והתחושות. זה אחד הדברים שיוצרים חיבור
בין בני אדם.
האמפטיה להיות בנעליים של הזולת מבלי להביא את עולמך האישי לתוך הסיפור של המספר.

"טוב. נעזוב את זה בצד. אני צריך לחשוב על זה."

ותודה עמוקה ליולי שתרמו לשאלות, למחשבות ולחידודים.

והפעם קול הג'אז הזה:
במסגרת פסטיבל ישראל יתקיים מופע של פאולו פרסו וה-Devils Quartet

--------------------------------------------------------------------------------
פרסו נחשב לאחד החצוצרנים החשובים הפועלים כיום/ בשנת 1996 זכה בפרס מוזיקאי הג'אז האירופי המצטיין. הוא ניגן עם ריצ'ארד גליאנו, דייב הולנד, מישל פורטל, קרלה בליי, דייב הולנד, אלדו רומנו, טרילוק גורטו, אורי קיין, ג'ון זורן, עומר סוסה ורבים אחרים. משתתף בפרויקטים רבים של מולטימדיה, מחול, תיאטרון וקולנוע.

הערב ב 21:00 תיאטרון ירושלים.
נותר כרטיס אחד
מישהו מעוניין?[b]

פסטיבל ישראל.
מיומנה,
מועדון הג'אז

מוסיקה...קצב...תנועה...הרמוניה...בידור...אקשן...חיות 😄 חיים

וכל זה בערב אחד עבור קשישות טובות מראה, מטופחות בחליפות, שיער לבן סרוק בקפידה וחיוך של פעם, לצד צעירים חסרי מנוח מנפנפי רסטות, קעקוע מוחצן מציץ מדגמ"ח קרוע וגופייה המונחת ברישול, מחזירים בצחוק פרוע מלא שיניים צחורות.

אחחחחחח כמה שווה, כמה חיים.
תנו לי אנדרנלין סוער בג'ננה קלאסית.