גם וגם

אהוב שלי,
רוצה שנלך כך, יד ביד ובכפות רגליים יחפות על חול של ים ונרגיש את הרוח שמעיפה אלינו רסיסי גלים.
רוצה להניח את הראש בחיקך מתחת לעץ ולהריח את ריח העשב והעלים.
רוצה להרגיש אתך את הרוח על פסגת הר ולספוג את הנוף.
לצפות ביחד בסרט מעורר מחשבה, לדמיין שאנחנו שם ולהצטער שנגמר.
לשבת ביחד ולשתות קפה במרפסת, מתחת לפסיפלורה המשתרגת, ובין פרחי האלמון, להמיס בו פיסה של שוקולד בקצות האצבעות ולהתענג על הטעם.
רוצה להסתכל במבט שבעיניך ולראות אותן, מלאות אור פנימי שקורן החוצה.
רוצה לשבת אתך כך, להחליף קפה חם בבירה קרה, או בכוס יין אדום ולשוחח שיחות חמימות אל תוך הלילה.
רוצה לחבק ולהתחבק.
רוצה לשאוף אתך גבוה ולהגיע, ולדעת תמיד שהקרקע נמצאת לנו, שהיא לא נשמטת תחת רגלינו.
רוצה לצחוק אתך, לגעת, להריח, לנשום, ליצור, לשכוח גבולות ולהסחף.
ורוצה שעם כל זה נדע לבטוח בנו, להאמין בביחד שלנו, ביציבות, בשלוות נפש, בשמחה.
אנחנו כאן כדי לצמוח ביחד. כדי להיות זו לזה.

דברים שאני מאחלת לשנה החדשה

שתצליח השנה לנשום מלוא הריאות, למלא אותן באויר צח, למלא את עצמך באנרגיות טובות ורגועות.
שתצליח למלא את עצמך באהבה שהיא שלוה, רגועה ובוטחת.
שתדע לפרוס חלומות ותקוות במהלך השנה כולה ולהעז להגשימם, צעד צעד.
שתאפשר לעצמך לעשות בכל יום משהו בשביל עצמך,
משהו שעושה לך טוב.
שים מוזיקה טובה ותתמסר לה.
נגן קצת,
צייר,
צור משהו חדש.
תפעיל את הגוף,
דבר עם אנשים שאתה אוהב.
צא לטבע,
אתי(:
גע ללא פחד
חבק המון
ותרגיש מחובק.
אהוב באופן פשוט,
שמח.
למד לסגור מעגלים, לסלוח ולשחרר.
אל תפחד לבנות.,
תהנה ממנוחה.
אני כאן,
אתך,
בשבילך.

הקשבנו לאיש שאמר ואמר ואמר
והאמנו לכל אחד שדיבר על אלוהים
מילים מילים מילים
הרבה הרבה הרבה
אבל לא בעניין, לא בעניין שלנו

ואת יפה, כל כך יפה
וכמו אז גם עכשיו אינתי עומרי

מכירים את זה כשאתם מתעוררים בבוקר משנת לילה בה אתם לא בטוחים כלל שישנתם.
חלומות מתערבבים ומציאות חודרת אל תוך הדמיונות.
התעוררות מעין זאת תמיד מלווה אצלי בשיר שמזדמזם בראשי לפחות עד ארוחת הצהרים.
הפעם הגדלתי לעשות ופקחתי עיניים לאיטי כאשר שני שירים מתנגנים בי, שיר אחד בכל אחד מחדרי הלב.
דואט שירים היורדים מהחדרים אל תוך הנימים הדקים ממלאים את הריאות ועולים בפזמון אל העליות.
דואט בתים, אחד מתנגן בכחול והשני בורוד המתערבבים אל תוך רמיקס פזמון משותף וחוזר חלילה.
שילוב של גם וגם שנשמע בערך כך:

היא לא דומה לאף אחת אחרת
לאף אחת שעוברת ברחוב
היא משונה וכשהיא מדברת
קולה עושה לי משהו קרוב.

רוני, בלעדייך
אין לי שום כיוון
אפליג בין מכתבייך
שיכור על הסיפון
לא רוצה כל ערב
לצאת ולחפש
תרגום בגוף אחרת
תני לי מה שיש.

היא לא רואה
אני כאן כל הלילה
עומד בצד ומסתכל
איש מאוהב,
עומד בצד ומסתכל.

רוני, אל תלכי,
השמש לא תזרח עלי
כשאת לא לידי
רוני, אל תלכי
אני פשוט רוצה אותך איתי.

והלילה העיניים עייפות עד אור הבוקר
השפתיים לוחשות ללא מנוח
לא דומה לאף אחת.

אני אדם פשוט, רוצה שיר אחד ודי.

סקס,
אני מנסה לנקות את המחשבות.
סקס,
זה מציף אותי מבפנים,
סקס,
קשה לי להביא את עצמי לשים עלי בגדים.
אני שמה את פט מת'יני במערכת ומסתובבת כך בבית עירומה.
יש מן קרירות כזו נעימה שמזקירה לי את הפטמות ומגרה אותי.
נדמה לי שהיית מחבב אותי ככה(:

אתמול כמעט והתפתיתי לדוג מישהו דרך איזה צ'ט. שאו אירוטי מול עיניים שחושקות בי. להרגיש שוב שמישהו כמהה אלי, חושק בי, חושב שאני יפה ונפלאה, אפילו לרגע.
שמישהו ישחק בי שם, יפעיל אותי, יעזור לי להתנקות ולשחרר את המועקה של החג ושל הלבד.

זוכר את הסשנים שהיינו מעבירים זה לזו במצלמה? את הסערה וההתרגשות והפיתוי?
גמילה ארוכה מסקס ואני כ"כ כמהה לחום גוף שיחפון אותי כבר אליו שאני בקושי מסוגלת לגעת בעצמי.
לא,
לא התחברתי לשום צ'ט.
מחכה.
עדיין
מחכה.

שוב משחקי מצלמה עם עצמי.
אני לוקחת את המצלמה
ומצלמת את עצמי כך, עירומה מול המראה. מנציחה את קימורי הגוף, כפי שעשיתי אז, לפני שנתיים,
לפני שנפגשנו. מן תמונות עירומות תמות כאלה וחשופות.
איך אני נראית מבעד לעדשה, הנצחה של רגע. בוחנת את עצמי. איך התמונות האלו יראו לי בעוד שנים מעכשיו, כשכבר אראה אחרת. האם אשמח בהן? נדמה לי שכן.

מכניסה את הפקק ומכוונת מים רותחים בזרם חזק.
זמן לעצמי.
אמבטיה.
נשכבת בפנים
המים עוטפים,
מלטפים.
מתבוננת על עצמי.
צפורני כפות הרגליים מציצות מן העבר השני באדום בוהק.
מים שנקווים בטבור,
יוצרים מן שוקת קטנה ללגום בה.
פטמות שמזדקרות אל האויר הקר, ונותרות מעבר לחום המים.

צוללת פנימה,
עוצמת עיניים,
השיער מתפזר סביבי.
חושבת עלייך,
הלואי שהיית כאן עכשיו,
מרכין את ראשך לעברי,
לוגם את המים
שהצטברו בטבור,
מנשק את פטמותי הקשות,
צובט וממולל אותן בין אצבעותיך,
מוצץ אותן, בתחילה בעדינות
ואח"כ חזק,
שואב בכוח,
כמו שאני אוהבת.

שולחת יד אל בין רגלי.
כל כך רכה ונכונה
נכונה לך.
מלטפת,
מועכת את השפתיים האלה שצמאות לך.


ואילו היית מכניס את ראשך אל המים,
דוחף את לשונך עמוק פנימה ושותה אותי בצמא
בכוח,
מחדיר את אצבעותיך אלי.
חופר בי,
ברוך הזה שנפער אליך.

לו רק היית.

שיעור ראשון ללכת על שתיים בגאווה, נשימה ראשונה, דופק ראשון, חלש, ברכיים רועדות:
(ברמה) וזה לא אומר הרבה, אומר טיפה.


ככה זה (לאהוב אותך)

ביצוע: ברי סחרוף
מילים ולחן: ברי סחרוף



אל תחפש רחוק
תישאר קרוב
כי ככה זה
לאהוב את עצמך
לא מול המראה
תיכנס לתוך
כן זה יכול
להאיר אותך

תסתכל לה בעיניים
תינשך את השפתיים
עד שזה יכאב לך קצת
בתוך תוכך היא מחכה
שתקפוץ לתוך המים
ותפתח את העיניים
עד שזה ישרוף לך קצת
בתוך תוכך תדע

בוא, בוא ותעזור
לשפוך טיפה של אור
לתוך החור
החשוך הזה
רק אל, אל תיסע רחוק
לא אל תעזוב
כי ככה זה לאהוב אותך

תסתכל לה בעיניים......................... (מסתכל לי בעיניים)

מחברת שנותרה על השולחן מאחד הילדים. אני פותחת אותה באופן אקראי ומתחילה לכתוב.
המלים והמשפטים מפוזרים על פניה, מושלכים לכל הכיוונים. פזר רב, כמו מחשבותי,
כמו התחושות שלי. מלה מתנגשת במלה.
אני חולפת דרך הימים
ללא שינה
ללא נשימה,
פשוט עוברת דרכם,
שקופה.
וכ"כ קר לי.

מתפקדת כרגיל.
תמיד הייתי מעולה בלתפקד.
חוסמת בפני את הרוח, את הרגשות. ורק החלומות האלה המסוכסכים, כואבים, חסרי המנוחה, אני רצה בועטת, נאבקת, טובעת, מתעוררת מיוזעת,
לבד.
שבת קודש, בלי הילדים,
גם בלעדייך.
הפרנו את קדושת היחד שלנו בשבת הזו.
אני קמה מהמיטה ושמה את בלאחסן בפול ווליום. הוא מציף לי את הבית ומכה לי בנשמה ושיזדיינו השכנים.
מציפה את הרצפה במים, עירומה. המלים שלו/שלנו חודרות בי, מטלטלות.
... הוא שלח לי אותה ברכות, כמו חלה טרייה, כמו ברכה של גשם צלול.... ועכשיו אני מתעטף בגעגוע...
..חבקני ולטפני את כל השנים הרעות והפסולות בגעגועים רכים של תום ואמונה,
השמחה כבר תפרח בנו מעצמה.
(סליחה גבריאל, אם אני משבשת).

אתה זוכר כמה התרגשתי אז מהמשפט הזה- "אהובתי היחידה לנצח נצחים" ומייד התאהבתי בגבריאל ובמשפט ובכל מה שהוא צופן בחובו עבורי- לדעת שיש לך אהוב אחד לנצח ושתעשה הכל כדי שזה באמת יהיה כך -"אהובי היחיד לנצח נצחים". וככל שאני מתבגרת, אני מוותרת על החיספוס, הציניות והסקפטיות ומתמלאת בתום ואמונה. בהבנה שבאמת ניתן כך- לאהוב לנצח אם רק מאמינים בזה באמת, אם רק נותנים לב וקרביים כדי שיצליח. אם לומדים לקבל את הנתינה.
אני מקרצפת את הרצפה והמחשבות סוערות בי,
האם לא ידעת להכיל את הנתינה שלי?
האם לא יכולת?
האם כשהסתכלת בעיני ראית שם שאין שום רוע, והן צלולות ואוהבות, מלאות בתקוה ואמונה.
הבית נקי וריחני,
אני מוציאה את גליל הניילון הנצמד מהמגירה ומלפפת סביב השטיח כדי לאפסנו לשנת הקיץ שלו.
אותו ניילון שקניתי אי אז לסשן שתכננתי לנו.
מאפסנת.

/\/\/
/ \/
/\ /\/\/\/\/\/________________. . . . . . . . . . . . . . . . . . .

מוצאי שבת.
לדאבוני גיליתי שיש שעות במוצ"ש שהן הכואבות ביותר עבורי.
לוקחות אותי למטה נוגסות בי עד לכדי ריקנות מאיימת.
הפעם הקדמתי תרופה (ארק) למכה לפני שנחתה עלי במלא עוזה ובשלב הבא,
בהיותי מרוכך יותר, פתחתי בקבוק יין אדום.
מצב של איבוד שליטה באופן ברור ובבחירה מושכלת.
חוסר השליטה במוצאי שבת מכה חזק בקרביים והינו הווה וקיים שמאיים לרוקן אותי לחלוטין.
לדעת שאיבוד השליטה ברי ותוכי קורה רק כי נתתי לו להתחולל ולא כיד המקרה שזה נחת עלי מכבר.

זקוק לאקשן ואין בנמצא
חייב משהו חזק
מדמיין את הבלתי מושג הרגע
שיקחו אותי
שישחקו בי
במציאות
בדמיון
במסנג'ר

או לחילופין
לשלוט בכדי להחזיר את השליטה לחיי בהווה המנקר בתוכי.
לדעת שלקיחת השליטה לידי הינה בידיי ובמודעותי.

מן ישועה
הצלה

מדמיין אותה
מוצצת כמו מתנה עטופה בנייר זוהר, נוצץ חתום בשעווה.
יש לה תגובות אימפולסיביות - צריכה ריסון הכלבה.

מדמיין אותה
משתלטת מרחוק
השלט נשלף מידי.

לדעת שהפעם אגמור עם חיוך. 😄
כרצונכם וברצון

יקר שלי אהוב,

לכתוב לך,
לכתוב לך סיפור,
פנטזיה,
להעצים את המקום הזה שנוצר בנו
ושכח
ללבות אותו.

לכתוב לך,
לכתוב לך מחשבות,
לכתוב לך אהבה.
לכתוב
כי כ"כ הרבה זמן נמנעתי.

וכשעמדתי שם נוטפת בפתח הבניין ההוא,
והגשם זולג לי על השיער ועל הפנים, מחליק על המעיל והרוח מתערבלת בשיער.
עמדתי וחיכיתי להפוגה כדי לפלס לי שוב דרך באגמים שנוצרו, להתקדם אל היעד.
עמדתי כך ובהיתי בזר שעמד מולי, בפתח בניין אחר, מרחק פסיעות ממני. גם הוא מחכה להפוגה.
מצית סגריה ואני מתבוננת בענני העשן העולים ממנה, מתמזגים בקור.
ואני חושבת עליך, על התנועה הזו המוכרת לי של ההצתה. על הסיגריה הנעוצה בין שפתיך, על הריח שלך. ולרגע אני מדמה שהוא אתה, עומד כך מולי, נהר מים גועשים מפריד בינינו והייתי צולחת אותו ללא לבטים\ לו היית אתה.
מתגעגעת.
זקוקה לחיבוק.

יושבת עטופה במעיל מול המחשב , בין ערימות הציורים והצבעים והדפים. ערבוביה שיצאה משליטתי.
אולי כמו דברים נוספים שהפסקתי לשלוט בהם.
הידיים אדומות מהקור, רטובות מהגשם, השיער נוטף ואני מנסה לנגב את הפנים הרטובים בשרוול הספוג. נזהרת על הציורים, על כתמי צבעי המים שלא יתקלו בהם טיפות סוררות מהשיער וישנו את כתמי הצבע שנחתי על הדף.

נהייתי ונילית.
באמת נהייתי ונילית? סאבית שולטת בדימוס. פרישה מוקדמת
ואולי רק הפוגה
כמו הגשם.
ונילית לרגע
וכשתהיה סיבה אחזור.
כי כשתהיה סיבה ניצור לנו את המקום הזה שוב, ואולי מקום אחר, כי למדנו לזרום כמו פלגי המים האלה ששוטפים את המדרכות.
כי למדנו לדעת שאנחנו משתנים.
כי למדנו לנסות לא להבהל מכותרות- "רכיכה ונילית שזקוקה לחיבוק".

"ג'ינג'ה" אתה קורא לי כשאני מדליקה מולך את המסנג'ר "ג'ינג'ה שלי" ואני מתבוננת בדמות שלך שמחייכת אלי מהמסך. מלטפת בעיני את פניך, את שפתיך, את הראש המגולח המבהיק.
מתבוננת בדמות שלי, הניבטת מהחלון הקטן שלצדך, סתורת תלתלים בהירים, מחוייכת, קורנת אליך, זקוקה לך. ולו רק חיוך היה יכול להתמזג בחיוך, שפתיים בשפתיים, גוף בגוף.

מתגעגעת.
מחשבה חולפת בי- היינו מצליחים לצאת מהמבוך הזה של הוניל, אם מי מאתנו היה לוקח את השוט ואת המושכות ומחליט ליצור את המקום הזה שוב, היינו מוצאים את הסיבה. אבל במקום זה אני מנסה לשכנע אותך בחיוך תם שבעצם תמיד הייתי רכיכה ונילית, שיש לי מזל שאתה אוהב אותי גם רכיכה. יש לי מזל.
רכיכה של חום ואהבה וחיבוקים.
כי קר בחוץ ורגיש לי בפנים.

שלום שמי ברמה
זו הפעם הראשונה שלי פה....(אני חושב, לא ממש זוכר)
אבל קראתי את מה שכתבת (שניה, לא זוכר מה כתבת,....הולך לקרא שוב)
אה כן.
רציתי להציע לך את הדרך שלי להתמודד עם זה:
אני כותב בלוג, מדפיס (וכותב בסוגריים בהמשך לכל משפט למה התכוונתי.
(לפעמים משתמש בסוגריים כפולים כדי להסביר לעצמי במקרה הצורך את מה שהסברתי בסוגריים החיצוניים))
לדוגמא:
שינה טרופה (נסעתי בבוקר לעבודה וחלמתי תוך כדי מחשבות עליתי על שפת המדרכה והתפוצצו לי שני צמיגים)
הוחלפה (הזמנתי גרר שגרר את האוטו למוסך, המוסכניק תיקן את התקר בשני הגלגלים. גם רצועת התזמון הוחלפה)
במסע רגלי (אמר שיקח לו הרבה זמן אז התחלתי ללכת לעבודה במסע רגלי)
במעלה (אוף, איזה קריזה ירושלים הזו כל העליות עד למשרד אבל במעלה הדרך ראיתי משהו ביזארי)
חופה (אה זה מה שראיתי. חופה. כן כן , על אי תנועה על הבוקר חתן וכלה ועדים עשו חופה)
של ארץ נודעת (הקאדי קידש אותם בשפה של ארץ נודעת. אני לא מכיר אותה, ז"א היא לא נודעת לי אבל לחתן והכלה אני חושב שכן (נדמה לי שהם יוצאי אוזפקיסטן(דוגמא לסוגריים כפולים)))
מתייק לפי תאריך
ובא לגואל ....משהו....
ברמה, לא זוכר אם ציינתי את שמי.

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=126824&blog_id=13773