גם וגם

החננה שלי החליטה שהיא ונילית פצפוצית.
מסכנה, כואב לה, רגיש לה.
מצב אבוד
אני קרוב ליאוש, כל מה שהסאבית הקטנה שלי עושה זה להגיש לי טישו לקינוח ולנגב את הדמעות.
הקטע הקשה ביותר זה שמרוב אושר היא התחילה לשיר שירים עבריים. שמעו זה בפני עצמו סשן אכזיר.
מילא שהיא כבר שכחה איך זה להיות שולטת אבל ככה? איי כואב לי, לא נעים לא נוח?
הסבת מקצוע מזונה סופגת לבדרנית סוג ג'?
היא אמרה שזקוקה לצייר כדי להשתחרר אז שלחתי אותה עירומה לצייר גרפיטי על החומות "אני ונילית פצפוצים".
נגמרו לי הרעיונות כדי להחזיר אותה למסלול המוכר והטוב.
מה עושים? מה עושים?

פוטנציאל קיים כמעט תמיד
גם בהווה וגם בעתיד
מצידנו בלית ברירה השבוע
הלכנו על הרגוע והידוע

ויחד עם זאת
עם תום השינה
נגביר רמקולים
ומצלמה ישנה

את שביב הפוטנציאל הקטן שבראש
ננסה להלהיט, את זממנו יכבוש
ואם מגרה לגרד את הנסתר והסוער
אז נמתין למחר או למועד אחר

האדון עוד לא גמר
תסדירי נשימה.


לילו מזדרזת לציין כמה היא רוצה להרגיש בפה שלה את הקשה הזה. כמה היא מתגעגעת אליו.
חומד את פיה אני מלטף את הזין שלי מול פניה אוחז בראשה, היא מעבירה את הלשון על הזין שלי.
מלקקת ויונקת אותו לכל אורכו.
השיפחה החדשה נשלחת לאחור
הלשון שלה מלקקת את דרכה אל חור התחת שלי. מלקקת במעגלים וחודרת פנימה.
כמה שזה נעים, מניע את האגן לשני הכיוונים, קדימה ואחורה.
עוצר את גמירתי בתנועות איטיות וכיווצי פאולה.
מתחמק ומעמיד את שתי שפחותי החמות עומדות על ארבע, נוזלות.
השדיים מתנדנדות מקדימה וישבניהן ועסיסן קורצים לי לבא מאחור.
שתיהן כל כך מגורות ומעונגות.
אוהב את מה שאני רואה, את מה שמחכה לי.
קשה להחליט לאן לחדור קודם. בוחר באחת ודוחף את אצבעותי לתחת הפנוי, מרחיב גם אותו.
נעים להרגיש תחת חדש, אני אוסף את נוזלי הכוס שלה ומרטיב לה את חור התחת.
מצליף בו ביד מלאה.
השיפחה החדשה עוברת מתחתינו ומלקקת לי את הביצים מחדירה מדי פעם לשון גם לכוס שלה
בזמן שאני מזיין את לילו.
נטרפת מהעוצמות .
פוקד עליהן להציג מולי "רוצה לראות אתכן מתענגות" אומר
רואה את הזונה מלקקת משיפחתי את כל הנוזלים, הלשון שלה מגיעה אל הדגדגן המגורה,
פעם מהר ופעם לאט. הנוזלים נמרחים לה על הפנים.
אני רוצה להיכנס לשיפחתי החדשה עכשיו "לזיין אותה בזמן שהיא מענגת אותך", מסביר.
משכיב אותה על הגב וחודר אליה. לילו מתיישבת לה על הפנים כדי שתמשיך במלאכת העינוג.
הזין שלי מחליק לתוכה בזמן שהלשון שלה חודרת, חופרת מקרבת את לילו לגמירה נוספת.
היא שם בשבילנו...כלי עינוגים.
אני מלטף אותה, מרגיש גוף חדש. שדיים אחרים, כוס אחר, אנקות אחרות של עונג.
אני יוצא וטועם אותה. סקרן. מגלה נקודות רגישות.
אני מרגיש את הרטיבות שלה, את הגוף המתפתל.
אני צובט לה את הפטמות. אני מרגיש אותן קשות וזקורות. הזין שלי מטפטף.
היא מתרגשת, אוספת אותי עם הלשון. מזיין לה את הפה ולילו מצטרפת, פניה זוהרים, מבריקים במיצי תאווה.
רוצה לראות אותן ב 69 מולי - הן נשכבות במהופך ומענגות אחת את השנייה. אני מתבונן בשני הגופים המתפתלים ונאנקים.
מגורות וכמהות למגע אין סופי. אני עומד, מסתכל עליהן מתענגות, מחדירות את הלשון, נעוצות זו ברעותה, שותות זו את זו.
חודר לתחת העליון, כבר בקושי מבחין למי הוא שייך, התנועות והגלים הפכו להיות כגוף אחד, הרמוני .
אני מעביר יד, מלטפת, צובטת,, אוספת, מרגיש את הגופות הרכים שנמצאים שם עבורי. כל שאבקש.
אני דוחף אותו עמוק, קורע לה את הצורה, עומד לגמור בתחת של הכלבה וברגע האחרון מוציא את הזין.
היא נאנקת.
לא מסוגל להתאפק יותר, זה מדהים, מעולה, כל-כך טובבבבבבבבב...
משפריץ את גמירתי על התחת של כל אחת מהן.
אוספות את הזרע בלשונן, אחת מישבנה של השניה. חבל על כל טיפה.
כלבות מזן נדיר

חיבקתי אותה חזק. קלטתי את חיוכה אסיר התודה, מלוטפת בגבה ובבטנה בארבע ידיים.
זה לא נגמר יקירה, נהמתי נמוך לתוך אוזנה.
בואי, עזרתי לה להתייצב, הזונה מחכה על ארבע.
לילו מונחית לכרוע בין רגליה
מלטפת את שפתי הכוס
ראשה מעל ערוותה הבלתי גמורה, עדיין.
אני פושק את רגליה מאחור, מרגיש את החום.
את מתה לזין של האדון נכון? שאלת אחוות המינים, חדוות התשוקה.
מצליף בה חזק יותר
השוט בידי וגם הנר. מת על החלב שלו, ניגר, מטפטף,
זולג מהישבנים ומהגב התחתון. נעים .
נותן ללילו טעימה יונקת אותי
פונה אל שיפחתי המנוסה, מתפעל אותה עבורי: תאונני לה עם האצבעות, איך תקשטי אותה עבורי?
"אשים עליה אטבים ואמרח אותה בנוזלינו המעורבים שתהיה ריחנית." מתנגנת תשובתה ועוטפת אותנו.
אצבעותי חופרות באחוריה, לילו מסתכלת, מתגרה, רוטטת שנית, השיפחה החדשה מהופנטת נאלמת.
מצליף שוב. לילו מלבישה לעצמה את הסטרפאון נעמדת מאחוריה עם הכלי הענק, מתחלפת עימי בעמדה, אני עובר לקדמת הבמה
ומצמיד את פיה לזין שלי.
היא רטובה. מדווחת לי. ואני מקניט "אני חושב שאם היא תמצוץ לי בזמן שאת מזיינת אותה זה יביא לה את הג'ננה"
קחי אותי עמוק, תרגישי את הגירוי הכפול.

לילו לא נשארת חייבת "מרגישה איך השדיים שלי נצמדים לה לגב בזמן שהזין שלך ממלא לה את הגרון."
כחומר ביד היוצר, משתלבת ביננו, פרץ רגשות עז, הרמוניה בקונצרט טריו: תופים רועמים, צ'לו וכינור.
ללילו יש כלי כלי, רוטט, עבה, ארוך
והיא טובה בעבודת אגן משובחת
טיפןת החלב עוזרות
מדמיין את העיניים מאחורי הכיסוי, נעות בתזזיתיות בתוך ארובות העיניים ומתענג על השפתיים שתרות אחרי הזין שלי
"בכל פעם שאני חודרת אליה היא נהדפת לעבר הזין שלך" לילו מעצימה את הטירוף במילותיה.
על-פי תנועותיה אני מסמן ללילו שפורקנה קרב ובא. לילו מתחילה את ספירתה, הבחורה מתרגשת,
עושה כל מאמץ להגיעה לקו הסיום בזמן אחרת עלולה להישאר כאשר חצי תאוותה בין רגליה.
10 שיתוף פעולה מנצח
9 לאט, היא מנסה להגיד משהו בפה מלא
8 מאוננת את נשמתה
אתנחתא
7 עובר לצד של לילו, שנינו בתוכה
6 פוערים אותה, קורעים אותה
5 הצלפות כפולות
4 4 ידיים השפחה החדשה מתה לגמור עבור אדונה, היא זועקת.
3 אני מושך בפטמות.
2 חזק, צובט, ממולל ונושך
1 המפץ הגדול
תודההההההההההה ענק הפתיע בעת מתן האישור.
שקט של טוב, רגיעה מתגבשת אט אט.

האדון עוד לא גמר
תסדירי נשימה.

"מאד מיוחד להציץ לכם" קראתי את פנייתה הקצרה אלינו, פה ושם מגיעים בתפזורת כל מיני כאלו שזורקים מילה ונעלמים, בהודעה המחוייכת שלה היה משהו קוקטי וחמוד. תודה, השבתי והוספתי באופן מתגרה "אנחנו שמחים שאת מציצה לנו ואוהבים את התגובות המפרגנות (כמה אני חייב לך החודש?)"
לא. אנחנו עדיין לא מכירים אבל המתנתי לראות את השורה האדומה מהבהבת מולי לידעני כי קיבלתי הודעה חדשה.
משזו הגיעה, פתחתי בסקרנות.
חחחחח, אני שמחה שאתם לא מתביישים ואת החשבון נסגור פנים אל פנים - כך כתבה.
לאחרונה אני משתעשע ברעיון מעניין להיות א-מיני. דווקא עכשיו ? הייתה חייבת להרוג לי את התוכניות. החלטתי להמר על כל הקופה.
מכיוון שלילו מגיעה אחר הצהרים זו עשויה להיות פגישה מרתקת. "תבואי לדאבלין הערב בשבע בדיוק" אני אומר. ללילו אני מספר שצפויה להיות לנו אורחת.
יושבים על הבר והיא פוסעת לעברנו בצעד קל. תלתלים שופעים מעטרים פנים נאות במבט חפוז אני מגלה ישבן למידותי. מחייך לעברה ומזמין אותה קרוב.
כן יש לי נסיון עם זוגות, פשוט אתכם קוראת כבר הרבה זמן וידעתי שזה זה. מרגישה שזה חדש, מרגש, מעורר, מפתה, מחרמן. היא יורה את תשובותיה לשאלותי כאילו והתכוננה למבחן מכריע. מעניין שמעולם לא הגיבה. מבט של התנצלות. כל רצונה הוא להיות נשלטת של שנינו, או בכל מקרה - אחרונה בהיררכיה..
בחוסר סבלנות מרוקן את כוס הגיניס השניה משלם ויוצא, הן בעקבותיי.
קר פה בבית. מסמן להן בתנועת יד איטית להתפשט. גוף ועוד גוף. עומדות אחת מול השניה.
קרוב יותר, אני מבקש בנימה של מדריך היי-טק.
כפות ידי העורגות מלטפות שני עכוזים עסיסיים חשופים. רגע של מבוכה וניסיון לחיבור בין השתיים לשלישי.
האלכוהול והמוסיקה מחממים את האווירה ומפשירים את הקרח במספר צחקוקים ודברי הבל.
לילו מוחה שלא הכינו אותה. תמיד מוחה נגד הפתעות ואני כל-כך אוהב הפתעות.
"הפתעות זה נחמד " מחייכת הבלונדית.
מאד משתדלת.
יפה לנו. אני מתחיל ללטף את לילו "לטפי את פטמותייך הנאות" זכר להזדקרותן, מסייע בסיבובים קלים, צביטות , מעורר אותן, מאטב אותן.
מכסה את עיניה ניגש מאחוריה מלטף, מעסה, שולח יד בוטחת אל ערוותה, מרגיש את החום. "לווי אותי בידך" אני מורה לחדשה.
חש את הרטיבות המזמינה "החדירי אצבע פנימה לכוס של לילו" אני צובט לה את הדגדגן המתעבה והולך, כלבה טובה.
רגיש לנעשה בחדר, יודע שהן צמאות למוצא פי, אני בונה את התסריט צעד אחר צעד: תתחילי לעסות לה את הדגדגן חזק יותר.
נכון שאצבע אחת לא מספיקה לך זה הזמן להעמיק את החפירה עם אצבע נוספת
מגיש ללילו את הויברטור הסגול. לקקי אותו, בשבילך זה הזין שלי עכשיו, תגרי אותו, ספרי לו שהוא הולך לגמור חזק. תחדירי אותו לתוכך
מבקש ממנה לשתף אותנו בתחושה - כאב? רטט? זרמים?
"הייתי מתה לגמור" מבקשת שפחתי המגורה.
כבר? אני מופתע, חושב לעצמי, הסיטואציה מגרה אותה יותר מכפי שדמיינתי.
"חכי חכי, יש תור, קודם האורחת, אסור לפניה" עונה ומוסיף "אם היא תתבייש לגמור אז את תתייבשי"
"שלא תתבייש כי אני אהיה חייבת" פונה אליה בתחנונים. נראה לי שלא תהיה לה ברירה בכל מיקרה.
"...ועדיין לא טיפלנו בתחת המתוק והאהוב שלך." ממהר לקטוע לה את המחשבה לגמירה, רק בכדי לפנות מקום למחשבה מגרה יותר.
עיצוב מחדש, תנועה, מצמצם את הלהט בקוים טכניים של ריקוד מושחת:
פסקי רגליים
תרימי רגל מעל הכיסא
וסובבי את האגן לכיוון שלנו
רוצה לזיין אותך מאחור
לרכב עלייך כמו פוני.
לשפשף את הזין שלי בחריצים המגרים שלנגד עיני
אני מוביל את הצעירה לעמדה חדשה מול לילו, תמצצי עבורי את האצבעות המוגשות לך, תינקי אותן בתאווה,
שיהיו רטובות מספיק כדי להרחיב את החור היפה שלך.
את מתה על חדירה כפולה.
עכשיו תספרי עבורנו 10 כמו שאני אוהב על כל הצלפת ישבנך הלבנבן
1 יפה משתפרת הכלבה
2 עבור הנקיון מתחת לשולחן
3 עבור שיתוף הפעולה
4 חזקים יותר שנשמע את העונג עד כאן עבור ההקרבה
5 כי מתלוננת יותר מדי
6 עבור השפחה החדשה
7 עבור ההצצה
8 עבור המציצה שתבוא עוד שניות
9 עבור הליקוק - חושב לראות אותך רוכנת בין ירכיה נהנית ממיציה הטעימים ועוזרת לה לגמור
10 מכה אחרונה והחדרת האצבעות לפי הטבעת את מוכנה לזה.תשלפי את לשונך - תתחילי לעבוד
לפי מיטב הכרתי- יש לך שני אטבים ויב סגול שחודר לכוס ומעסה לך את הדגדגן ושתי אצבעות בתחת
ז"א את מלאה ותפוסה.
לילו משתוקקת שאחדור אליה הלשון שלה מלקקת כוס חם תפוח ורטוב לראשונה וזה מטריף את חושיה. אני מתגרה מלהביט בתשוקתה
שתיהן מולי עומדות על ארבע ומתחרות על הזין הניצב לפיהן, מציב אותו בין שפתותיהן המזמינות.
לילו נוזלת.
הפעם רק החדשה תוכל לתת את אישור הגמירה, אם בכלל. קולט מבט מבוהל מגודל המעמד. החלטותיה עלולות להיות בעוכריה בבוא העת.
"עוד קצת" היא אומרת ללילו. "תמשכי עוד קצת"
"תמצצי אותו חזק לילו קבלי לשפתייך אח"כ תכבדי את חברתך"
מזדקר מהמציצה אני עובר אל אחוריה , לופת חזק את שני פלחי ישבנה, מפריד ביניהם,
חודר רטוב, מרגיש את הזין השני חופר בה. קרום דק מפריד ביני ובינו וזה מגביר את הלחץ ואת הגירוי.
היא משתוללת עם הלשון על הכוס הצמא למגע שמולה שואבת את הדגדגן, טועמת טעם חדש ובוחנת את התחושה העדינה והחדשה עבורה.
אני מתחפר בה, דוחק וצובט את שפתי הכוס באצבעותי, גוהר מעלייה.
נשימותיה הופכות לתכופות ועמוקות יותר. כמו מפוח שמתניע במהירות גוברת.
לספירה של השיפחה החדשה מ 10 ל 1
10 9 תתכונני להתפוצץ עלי
8 7 להרטיב את כולנו
6 לרעד בברכיים
5 4 משפשף חזק יותר, עמוק
3 2 את מרגישה את הביצים על התחת
1 רוצה שתטעמי את כולה, רוצה שהיא תרגיש את הגמירה שלך אני לוחש לה.
היא רועדת מנותקת נשימה, גם אני כבר רועד. מעולפת מכורבלת בתוכי, בתוכה, בתוך עצמה.

עכשיו תורך... :-)

נפרדתי לפני דקות מספר ורגלי ממוסמרות.
חש את התקיעות והזעם מתערבבים.
מביט באופן מטאפורי בעיני שלי ומסכים לקבל על עצמי את הדין
אני זועם.
אני כועס.
אני רך וטיפש.

רוצה להחזיק בידי משינגאן כמו בסרטים עם תוף עגול ולירות לכל הכיוונים
להיכנס בכל העולם ואח"כ לנחם ולגלות חמלה כי משם קורצתי במקור.

במקום זאת ניחמתי את כל העולם ונותרתי עם קרובי ומול עצמי.
לירות בהם אסור אז נשאר האחד.

זקוק לאטרף, לאקשן, לסשן.
לצרוח ולצעוק
לבכות לך
אמא יקרה
ארץ נהדרת
אשה אהובה שלי
בנותי האבודות.
להתפוצץ כמו מטח זיקוקי דינור.

מכין את חומרי הניקוי והסמרטוט.
עד חורמה.
להפוך את הזוהמה לניחוח בית חולים.

היום.........

18.1.1970

יא' בשבט התש"ל


נולדה במזל טוב לילו שברבות הימים תגדל ותהפך בשמחה רבה להיות אמא לשניים שפחה ומלכה

הרבה הרבה איחולי מזל טוב ואושר שמחה זוגיות הענקה חיוכים וצחוקים שובי לב


מוגש באהבה והערכה רבה

ברמה

ה-18 בינואר הוא היום ה-18 בשנה, בשבוע ה-3 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 347 ימים. לילו הספירה שלך מתחילה כעת ויש לך הרבה מאד לספור.
אז אם ההיסטוריה מעידה על העתיד? איני יודע, אבל אולי כשעשוע נסיק כמה מסקנות נמהרות
1486 - חתונת הנרי השביעי, מלך אנגליה ואליזבט מבית יורק מסמלת את סיום מלחמת השושנים. מת, מת על השושנה שלך. והנה עוד הוכחה שאת מלכה טבעית שלא ממש אוהבת מלחמות.
1535 - פרנסיסקו פיזארו מקים את לימה, בירת פרו . לאחר שהקמת את פרו אפשר להירגע עם הפרו ורבו
1671 - שודד הים הנרי מורגן משתלט על פנמה סיטי, בוזז אותה ומעלה אותה באש – סשששששן. כמה שודדים נולדו יחד איתך. עוד תגלי.
1778 - ג'יימס קוק מגיע לאיי הוואי. אני חושב שגם את עם קצת קוק או משהו פחות חריף מעידה שאת מסוגלת להגיע לכל אי שתחפצי בו. נסי אבסינט 
1788 - העבריינים הראשונים מגיעים מבריטניה לאוסטרליה, ויוצרים את מושבת העונשין הראשונה. טוב נו, לא רק שודדים גם סתם לא ברורים למינהם שיכולים אולי להתאים.
1911 - הנחיתה הראשונה על נושאת כלי זין מטוסים ומסוקים , בסן פרנסיסקו. יש פה מה להוסיף?

1944 - בית האופרה "מטרופוליטן" בניו יורק פותח לראשונה את שעריו בפני קונצרט ג'אז. הארוע הראוי לציון זה שאחרי השמעה ראשונה המלווה ב...איך נאמר... אי דיוקים מוסיקלים, נסגר בית האופרה לשנתיים לרגל שיפוצים, וכל זאת כעבור 48 שעות.
1977 - מדענים אמריקאים מגלים את החיידק שגורם למחלת הליגיונרים. הליגיונרים היו ידועים במשיכתם הבלתי מתפשרת לסקס, כשהיו מתעוררים משינה ארוכה במיוחד. מכיוון שהיו בצבא וכל מה שיכלו לראות זה ישבנים אזי תופעות סטנדרטיות של אנאלי היו מוכרות בפלוגה. המדענים, למזלנו, מצאו שיטה לבודד את החיידק ולהזריק אותה לפולניות והונגריות פריג'ידיות.
1991 - נחש צפע" : צפירת אזעקה ראשונה מושמעת בשעה 2:00 לפנות בוקר עקב התקפת טילים עירקית על ישראל. מטח טילים הראשון נופל באזור ת"א.
מי ברח ? מי? מי שונאת נחשים? מי?

[עריכה] נולדו
1689 - מונטסקיה, סופר ופילוסוף צרפתי– עכשיו ברורים כל זיוני השכל, אבל ברמה!
1782 - דניאל ובסטר, מדינאי ונואם אמריקאי בולט (נפטר ב-1852) כל כך בולט ששמו הלך לפניו 32 סנטימטר. בדיוק כמו שאת אוהבת.
1882 - א.א. מילן, סופר בריטי - נשאר בתחום. לאחר מותו התהדרה קבוצת כדורגל קיקיונית מאיטליה בשמו מילאן.
1892 - אוליבר הארדי מצמד הקומיקאים הידועים בשם "השמן והרזה" סתם שאלה – הוא היה השמן או השמן?
1904 - קרי גראנט, שחקן קולנוע
1913 - דני קיי, שחקן הומור, משחק, בטחון, השטתות – יש ממי ללמוד
1930 - שמואל פלאטו שרון, איש עסקים וחבר כנסת – ומה את עשית בשביל מדינה? כמה ג'ובות ממנו לא יזיקו.
1931 - צ'ון דו הואן, נשיא דרום קוריאה אותי מלפנים ומאחור.
1955 - קווין קוסטנר, שחקן קולנוע אמריקאי – סתם לפרגון וכדי שתדעי
1949 - שבתאי לוז'ינסקי, פעיל ציוני בולט. בולט כבר אמרנו?
ואם נתייחס לתאריך העברי של י"א בשבט...
י"א בשבט הוא היום האחד עשר בחודש החמישי בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, שהוא החודש האחד עשר למניין החודשים מניסן.
על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"א שבט היא, ברב השנים, פרשת בשלח. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי פרשת בר המצווה היא פרשת בשלך. בוחרת ועושה על פי דרכך ונשארת בשלך.


סמל המנורה על בול משנת 1955 – לחובבות הנרות, לא שכחו לציין. אז אם את עשית עלי את חנוכה אז ההסבר לעניין מגיע כאן.
ה'תרצ"ו - דוד פרנקפורטר מתנקש בחייו של הדיפלומט הנאצי הבכיר וילהלם גוסטלוף בדאבוס שבשווייץ – צדק צדק תרדפי! גם אם זה כרוך בללבלך קצת את הידיים.
ה'תש"ט - מנורת שבעת הקנים, בעיצוב האחים שמיר, נבחרת כסמל מדינת ישראל וסמלך האישי מאד

[עריכה] נולדו
ה'תש"ז - מייק בראנט, זמר ישראלי - היה שכן שלי – מלנכוליה שכונתית ? העיקר שיש קשר אלייך
ה'תש"ם - יעל בר זוהר, דוגמנית ושחקנית – אין ויכוח על היופי
ה'תרפ"ו - שושנה ארבלי-אלמוזלינו, שרת הבריאות וחברת הכנסת מטעם המערך - אולי בכל זאת היופי זה עניין של טעם
ואלו ימי ראשית קיצור תולדות הזמן. נשיקות ומזל טוב ענק
וזוהי רק ההתחלה

אנחנו יושבים אצל התנור, מכורבלים בשמיכה במעיל ובצעיף, רועדים ובוהים בקרעי האור הבוקעים משברי גגון המרפסת,
זכר לסופת הברד שפקדה אותנו, מנמרים את הקיר.
אני מרגישה את דכאון החורף הזה ההולך ועוטף אותנו כשמיכת קרח צוננת.
"בוא" אני אומרת לברמה, "נצא החוצה", אם כבר לקפוא למה לא לעשות את זה בטבע.
תרמיל עם כמה מצרכי יסוד בסיסיים והנה אנחנו בחוץ, בשיניים נוקשות אנו מתבוננים בשמים החפים מכל עננה,
צלולים ובהירים ובשמש שקפאה בהם.
"אין דבר", אני מנסה לנחם את ברמה וגופי רועד, "עוד נתחמם מהצעידה".
אין נפש חיה בחוץ
וכי למה שתהיה.

אנחנו יוצאים מן הישוב ועוברים במטע, צבוע נחרד מפסיעותינו,
מתבונן בנו במבט נדהם ונעלם בסבך. גם הוא מן הסתם לא ציפה לאורחים. ברמה מרים בידיו צינור גומי וחותך באויר הקר.
אני אוספת שתי אבנים ומוכנה לכל צרה שלא תבוא.
לכל צרה?
מסתבר שלא כך.
בחפשנו אחר קרן חורפית ומנחמת אנחנו יוצאים מן המטע אל מרחבי השדות הנפרשים לרגלינו.
הנוף נפלא והקור עז.
צמיחתם העדינה של הגבעולים שאך זה בקעו מן האדמה, צבעם הירוק והרענן והרוח החולפת בהם גלים גלים,
מזכירים לנו את גבעותיה המוריקות של סקוטלנד.
אנחנו שואפים מלא ראותינו מהאויר הצלול ומתענגים על היופי.

מתרחקים מדרך העפר.
רק מרחבים אינסופיים של שדות מקיפים אותנו.
העולם שייך לנו.
ברמה מסיר את התיק ופורש שמיכה על העשב הלח.
"תתפשטי" הוא מורה לי.
הוא יודע שאני מצפה לסשנים כאלו, שלא תחת קורת גג. הוא יודע שלא אוכל לסרב.
שלא ארשה לעצמי לסרב.
אני יודעת שהוא בודק את מידת הנכונות שלי לשתף פעולה, גם כשהתנאים לא קלים.

אני מתחילה להסיר את שכבות הבד העוטפות אותי, שכבה אחר שכבה, ערימת בגדים שהולכת ומתגבהת ככל שאני נהיית חשופה יותר.
מרחבים אדירים ופתוחים ואני רועדת.
מרחוק אני עוד יכולה להבחין בגגותיהם האדומים של הישוב שלי.
מה אם מישהו יגיע,
אם מישהו יראה.
אני מודעת לעירום שלי, הלבנבן, הבוהק, על פני מרחבי האינסוף הירוקים.
אני כ"כ חשופה כך והרוח חודרת בי, מרעידה בי כל נים.
אני מרגישה את העור קולו מתחדד אל הקור, את הפטמות קשות וזקורות אל הרוח.
אני חשופה
והעולם כולו יכול להתבונן בי.
ברמה מכסה את עיני, מוביל אותי ומשכיב אותי על השמיכה.
מעגן יתדות ברגבי השדה ומרתק אותי אליהן.
אני פסוקה,
פשוטת איברים,
עירומה בשדה.
צלובה אל רגבי האדמה הקרים הדוקרים בגבי ורק שמיכה דקה מפרידה ביני לבינם.
אני נושמת אל קרבי את ריח האדמה.
נושמת את ריחם של הגבעולים.
מודעת לכל רחש,
לכל זמזום חולף.
מנסה להתנחם בהבל פיו החם,
בקרן שמש שמבצבצת לרגע.
הגוף צורב מהקור.
הפטמות מאיימות לקרוע עצמן מגופי
ובין ירכי חם.
הוא מעביר בי אצבעות קפואות,
בודק,
צובט,
מושך,
מצליף,
נושק
ונושך את הגוף הקפוא.
מכאיב ומנחם.
מקמרת גופי אליו, ככל יכולתי,
מתחננת למגעו.
אני מאבדת את תחושת הזמן.
אני כבר לא מרגישה את הקור
ואולי גם לא את צריבת הגוף.
שוכחת מהעירום החשוף, מתגרה, תחת כיפת השמיים.
אני מרגישה רק את הכמיהה האדירה הזו למגעו.
לחוש את ידיו עלי, בוטשות בי, אוגרות את נוזלי.
להרגיש את גופו,
את נשמתו בשלי.
את חייו השזורים בחיי.
להיות שלו,
בשבילו,
עבורו,
עבורי.


טרטור ג'יפ בדרך העפר במרחק, מבעית אותי ומשליך אותי אל המציאות. ברמה לוקח שמיכה נוספת ומכסה אותי, מסתיר.
הנשימות שלי כבדות ומהירות.
הסכנה להתפס כך מחרידה אותי אבל גם מרגשת אותי מאוד.
הג'יפ עבר ולא ניכר כי יושביו קלטו את המתרחש, בין הגבעולים הצעירים, רק כמה עשרות מטרים מהדרך.

שמש של דמדומים צובעת את המערב.
ברמה מתיר את הקשרים, אוסף אותי אליו בעדינות.
עוטף וחומל.
מלביש ומוליך בחזרה הביתה.
הראש מסוחרר מהעוצמות.
הגוף כואב אבל חופשי.
מתענג על זכרון התחושה.

רק באמבטיה החמה אני מבחינה בסימני ההצלפות המעטרים את גופי.
בצינור שצבוע אחד גרם לו לאסוף בתחילת הדרך ושטבע בי את חותמו באמצעות פסים אדומים.
ברעד השקט שנרגע ע"י המים הרותחים ששוטפים את גופי.
אני עוצמת עיניים.

צבוע מבוהל ומאיים חצה את דרכנו, מיילל את שארית נשמתו לפני שפתח בריצה אל תוך השיחים הסבוכים. לילו אוספת שתי אבני גיר כבדות פולטת תודות על כך שהצבוע מפחד מאיתנו לא פחות מפחדיה שלה ממנו. לך תסמוך על צבוע בדרכך לסשן חורפי.
אני מיטיב את אחיזתי בצינור גומי, חמוש בכובע גרב שחור ומשקפי שמש מדור ישן.
ואנו ממשיכים את דרכנו לשדות הפתוחים.
פתוחים מדי השדות ביום קר שכזה בו אין אדם או צרצר, רק מחשבות קפואות הנקרשות לכדי נציבי קרח בתוך המוח. דוק של בהירות מצפה את העיניים אל מול הרוח שנוזפת בך על שיצאת החוצה לשדות המוריקים הללו.
סשן קפוא כמו פרוזן יוגורט, כמו פנטזיה של מלכת הקרח, שניה לפני שהפשירו לה את השרביט, שניה לפני שצבעו לה את הלבן בוהק בירוק מחיה.
בוקר בגבעות, השמש מסנוורת בכוונה משחקת איתך, נותנת לך לחשוב שאולי עוד רגע תתענג על חומה.
בדרך אני אוסף בידי שני גוואקאמולים נטושים, מלקק את שפתותי, חושב על מעיכתם בידיי החשופות לארוחת בוקר על-א-קאונטרי-סייד.
מטפסים במעלה הגבעה, לילו מקדימה אותי בצעדים ספורים, אני מאחור מהורהר, משתעשע במחשבות האם היא ממהרת לבצע את המשימה או מנסה לברוח ממני. מאיץ את צעדי סוגר עליה את הפער שנוצר. על שכמי תרמיל ובו יתדות חבלים ושתי שמיכות.
עצרי פה, אני נוהם לעברה, נותן מבטי לעולם הפרוש לפני, משתכר בריח האויר הצלול הקר שאופף אותנו.
לבד.
זו התחושה שבי, לבד. אין רואה, אין מרגיש אני ואלוהים ובידנו לילו הנחושה.
תלבשי את בגדי חווה הראויים, אנו מורים לה.
גיבורת הסיפור גיבורה, אני מחוייך.
פורש את השמיכה הדקה על שדה התלתן, או שמא זה היה חבלבל, לא ממש אכפת ברגע זה. מוליך אותה אל השמיכה ועיניה עצומות, עורה הופך חידודים חידודים רגיש למגע ידי הקרות. יקרות למגע.
משכיב אותה על שמיכת הצמר, לאט ובעדינות, הנוף מושך את עיני ונותן מבט ארוך לסובב אותנו, עולם זוהר ומרטיט אברים, פיטמותיה זקופות מוכנות להמשך.
שולף יתדות שדה מעוקלות מטמין אותן עמוק בעזרת אבנים , לופף קשרים, נזכר בנוף ילדות במחנה ובעש לילה, כפתורי שדה. במקצוענות של צופי ים כורך כל חבל ליד ולרגל ליתד פינתית.
גמר מלאכה, מסתכל מרוצה בתוצאה. כך יעשה לאשה שהמלך חפץ ביקרה.
מוזג לי כוס יין אדום צונן ומפליג במחשבותי. נזכר בטיולי האחרון ל isle of man בו נתקלתי בחתולים ללא זנב. כל חתול בעל זנב היה תייר כמוני באזור. חשבתי, כמה פעמים סיפרתי את סיפורי והמפגש הראשון שלי עם חתול ללא זנב. כמו גבר...ללא זנב. כבר כל-כך האמנתי בסיפור הזה שנראה טבעי ואמיתי. לרגע פקפקתי בקיומו. נו באמת חתול ללא זנב, נו באמת, אפס מעלות ואהובתי שכובה בשדה תלתן או חבלבל או whatever.... מכוסה. היה או לא היה. תעתועי דמיון או מציאות?
הסבתי את ראשי רק בכדי לוודא, לגלות שהצבוע ליווה אותנו בדרכנו, יושב מטרים ספורים מאיתנו, ממתין שאלך, או להוראות נוספות.
מציץ בשעוני, מגלה התקדמות מפתיעה במחוגי הזמן. אי שם, מספר פסיעות ממני מוטלת אסופת השדות, גופה הקר. מכסה אותה בשמיכה הנותרת. שמיכת צמר העשויה ריבועים ריבועים אוף וייט וחום מלנכולי, כמו פיסת שדה שטרם עיבדו, כמו קללה שאינה מצמיחה מתוך הירוק העצום הזה, כמו יבלת של הטבע. כמו אהבה מצמיתה.
שקיעת השמש מבהירה כי הזמן אזל.
צילמתי את המחזה. הנצחה.
צבוע יושב בפאתי שביל הכורכר, מצחקק.
לילו שוכבת ערומה קשורה פשוטת איברים, סימני הצלפה מעטרים את גופה, מודגשים מאד על רקע ריקודם הכסוף של גבעולי החיטה שנבטו לא מזמן.
כוס יין אדום על השביל.
אני מתיר את הקשרים. מרים אותה בזרועותי, עוטף, מכסה, מנשק את עפעפיה מלחך את דמעתה היחידה, חומל את ליבה. לוקח אותה לבית החם.
טובל אותה באמבטיה חמה. מסובנת וריחנית יוצאת.

הוראתי האחרונה לה לבדוק אם יש חתולים ללא זנבות.
לא מצפה לתשובות.

המשך
יבוא

(?)

ממי שלי
נגמר הסרט בדיוק כפי שזכרת ותארת אותו
חזרתי למילים להתענג עליהן עוד טיפה לפני השינה
חושב אותן ומרגיש אותן
ורגע לפני ההירדמות שולח לך את מילותייך שלך בקולי ובהוויתי מתוך געגוע:

"משתוקק לידיך,
לפיך,
ללשונך,
לגופך,
עוד ועוד.

אותך
איתך
שלך."
את כבר ישנה ואני מדמיין שבדיוק עכשיו מעטר אותך חיוך קטן

רק כדי שתדעי, כי חשוב לדעת.
ברמה