גם וגם

מנגנוני הגנה
צעקו עלי - "תצעק כמה טוב לי, תראה יבוא הטוב"
אנו שוכחים מהר מאד עד כמה רע או טוב היה לנו.
בהווה אני מתרגל הן לטוב, שהופך להיות מסלול חיים רגיל והן לרע שהופך להיות מסלול חיים רגיל.
מה שיש נכון לכאן ועכשיו מצדיק את המשפט החיים חזקים מהכל.
מה שהיה הוא שיהיה מתייחס לעבר (אין חדש תחת השמש והעולם כמנהגו נוהג), אך מכיל את העבר, אותו אנו משתדלים להשכיח, להווה.
אני, בדומה או בשונה מאחרים, שוכח מהר עד כמה היה רע בעבר ומפתח נטייה להתרפק על עברי, עברנו,
על דמות פוליטית זו או אחרת המתעתדת להיבחר שוב לראש ממשלה, בלי לזקוף לחובתה את העבר. מה היה כזה נורא? לא זכור.
כך גם לגבי הטוב.
נטיה לשכוח את ההיסטוריה הטובה, רק לפני דקה, שעה, יום, נמלאתי באהבת אין קץ, אך בלי להתבלבל נלביש על עצמנו את חליפת המובן מאליו ונצא לדרך עתידית חדשה נטולת עבר חיובי.
החבר הטוב ביותר שלנו התאדה כלא היה, מערכות יחסים מתבקעות מבלי לזקוף לזכותן את הנקודות להן הן ראויות.
גם אני לוקה בתיסמונת השיכחה.
לוקה, אבל מודע.
לכן אם ידוע לכל שאוטוטו "יהיה טוב", כך אמרים,
ורושמים את העבר בצעקות רמות (זוכר כמה זעקת בקולך העמוק אחחח כמה טוב לי?),
מן הסתם עכשיו חייב להיות טוב. הווה.
מ.ש.ל
שיהיה לכם יום טוב.

לא רואה.
מרגיש ומפענח.
ואז כמו סנסמוגרף או פוליגרף משרבט את המילים הלא ברורות על דף מילימטרי שזורם וזורם
ובעיון חטוף יודע לזהות היכן העליות והיכן הנפילות.
מפענח לעצמי ומתרגם למילים שכולם יודעים לקרא. מילים סתומות, מזוגגות, עטופות בצלופן.
לא רואה.
עוצם את עיני ובשקט של אחר חצות לוחש לעצמי מתחת לשמיכה הכבדה:
עכשיו רע לי,
פוחד,
נמאס לי,
כואב לי בתקיעות ובעורף,
חי על ציפיה לא ממומשת,
מושך את הימים כמו כדורגלן משבת לשבת.
לפעמים מעז ללחוש לעצמי כמה טוב לי. פשוט וטוב.

יודע שגם את קוראת את הכתוב וחושבת לעצמך עד כמה את לא אוהבת את המקום המתחפר והנוגה.
הרי רק אתמול בלילה הבטחתי שזה יעבור.
זה יעבור.
עבר.
כמו קוסם שמקפל ומקמט את תוצאות הסנסמוגרף בידו לכדור קטן ופוף הוא נעלם מלווה בחיוך רחב חושף שיניו לקהל המריע.
לעיתים גם הקוסם נעלם.
תמיד חוזר להופעה נוספת, על הבמה, לקהל המעריצים שלו הזקוק לו והוא זקוק להם.

______________________
ויש פה צעירה אחת שכותבת כמו מצפן אנושי.
ברגישות כנה, ככה מתוך הקרביים, מתוך הווניליות שלה היא שופכת אור על עצמה ומאירה קבוצה לא קטנה של אנשים.

הפנטזיות הכי חמות מתעוררות להן בגשמים הראשונים של החורף. כאשר טיפות הגשם מתחילות לתופף על הגג והמרזבים מקשקשים את זרימת המים המתגברת. עוצם עיניים ומדמיין את עצמי נאנח ואין איש שומע, מגביר את תגובותי הקולניות עם כל מגע, לישה, שאיבה, חבטה ועוצמות הטבע לועגים לי.
שאון הגשם מתגבר על הסערה הפנימית שלי.
הקור חודר ומעצים את הצמרמורת בגוף, קונטרסטיות לחום הבוער בי.

***********************************************

איש הקוביה קבע לנו 7 אורגזמות.
לצורך הבהרה שאלה אותי לילו לפשר הדבר.
עניתי שכמדומני אנחנו אמורים לגמור 7 פעמים במשותף, כאשר במקרה הטוב היא תזכה בגמירה אחת. לילו הרימה גבותיה בחיוך,
למרות מחאתי זו הייתה תשובתה- "עליך לגמור 6 פעמים הלילה ברצף. במידה ותצליח להשלים את המשימה היא תזכה בגמירה אחת מהסרטים. אחת בלבד, כפי שקבעת. אם לדעתך לא תוכל לעמוד במשימה, אזי היא תספור לעצמה 6 אורגזמות (בקלות, בקלות) שונות ורק לאחר מכן יותר לי לגמור אחת".
דילמת האסיר הנעול שעולה בראשי היא אם אצהיר- מסוגל אני ואשבר כעבור חמש אורגזמות איך ההמשך ייושם? מהו התגמול הראוי?
עלי לפנות בדחיפות לאיש הקוביה למציאת פתרונים.
ברמה

ומהן העדפותייך מתוך הפוסט הקודם?
אחד, שתיים ושלוש.
כל הצעה שתעלה מגרה את חושי ומחשבותי, מסעירה את דמיוני
זו התשובה אותה קיבלתי.
דוז פואה - אכן תשובה נכונה
דוז פלוס מכיוון שהועלו הצעות נוספות שחילחלו בלהט המפנטזת למקומות אפלים שהוארו בשובל אלומת הפנס.
יום שישי הקרוב יגרד ויגלה את זרע הפורענות, ואם לא? אז נתכנס בוודאי לאופציה מספר שלוש.
ההנאה מובטחת, גבירתי היפה.
נ.ב. הצעות נוספות יתקבלו בברכה
ברמה

הפתעות מרגשות אותי וציפיה מרגשת אותי, יש אסימטריה בין שני הריגושים.
הפתעה וציפיה הינן נקודות רחוקות בקצה הסקלה אותן מחבר קו עבה אחד של רגישות מרטיטה.

הפתעתי אותה.
כסויית עיניים השכבתי את גופה הערום והמצומרר על מצע כריות מזמינות. הנוכחות הנוספת הורגשה היטב בחלל החדר. שקט מותח. מגע נשי ורך החל מלטף את גופה. הבל חום פיה טייל לאורך צווארה הלבן אל תנוך אוזנה והעביר בה חידודים חידודים פנטזיה של התנסות. גופה הפתלתל קרא לי להניח את ידי על חזה, להשקיט ולהרגיע את דפיקות ליבה המאיץ, את היווצרות הגלים בביטנה, את הסערה המתחוללת בקירבה. להרגיע את הרטיבות המפעפעת לא יכולתי. לשון חמה ורכה ירדה אל בין שתי רגליה לענג. אנחה חזקה נפלטה מלווה בתגובה בלתי רצונית של האגן כלפי מעלה, מזמינה את הזין שלי לחדירה מפלחת בעוד הלשון מתנתקת לאיטה למען תוכל אף היא לטעום את טעמו המופלא של כוס רטוב, להגביר בה את הגירוי והריצוי.
המראה משובב נפש ו...

קאט!

רגישה להפתעות, מחולל בה ורטיגו פנימי בין רגע, סחרחורת מהלא נודע, קיפאון הדם בנימי האצבעות.
אוהב אותה ורגיש אליה, אל הרגישות שבה, אל הטוב הזה שקורן דרך עיניה המבוהלות, אוהב אותה ועוצר סוסים.

הכנתי אותה מבעוד מועד ליום חמישי בערב.
הוראות בסיסיות של התנקות וטוהרה לכבוד האורח איתו תאמתי. לאחר שנשתה כמה דרינקים בפאב השכונתי נעלה הביתה. את תהיי השפחה שלי ולא תביישיני, תתפשטי ותגשי קרוב אלי על בירכייך, אל מכנסי המופשלים לקחת את הזין העומד שלי בין שפתותייך, כך תעשי גם לאורח, כי אירוח מפנק הינו ראשון במעלה אצלנו. מגורים מאד נקשור אותך פשוקת איברים ומוכנה לחדירה כפולה. על ארבע זונה, כך תקבלי את פנינו, מוכנה ומזמינה לכל השלבים אותם הגיתי עבורך. את רוכבת מעלי עולה ויורדת במהירות מתגברת, אני שואב את פיטמתך הזקורה אל תוך פי, יונק חזק, מעביר בך זרמים של חום וכאב, זרמי חשמל מהנים לעצבי הדגדגן שהולך ותופח. את מרגישה זין נוסף מחפש את דרכו הבטוחה לתחת שלך. הרעיון מטריף את חושייך ואת נצמדת לגופי קרוב מגבירה את הריקוד שלך על הזין שלי, טורפת את לשוני בנשיקות חמות.
המראה משובב נפש ו...

קאט!

רגישה מדי בדמיונה לבאות. זורע בה את זרעי החרדה כמפלצת קטנה ההולכת וגדלה בקירבה ומערערת את היציבות. רוצה ולא רוצה. משתוקקת ושומטת.
אוהב אותה ורגיש אליה, אל הרגישות שבה, אל הטוב הזה שקורן דרך עיניה המבוהלות, אוהב אותה ועוצר סוסים.

זורם איתה.
ממרומי הפסגה גלגלתי כדור קטן ומרומז בה הענקתי בידיה את המושכות.
"מה אני מתכנן? לאונן," השבתי. "עדיין אין בידי את האסטרטגיה אלא רק את הטקטיקה. שתיתי את החליטה המיוחדת אותה אני רוקח מפעם לפעם, זו שמעמידה לי את הזין כמו טיל פטריוט למען יראו וייראו."
לתגובתה המתגרה ייחלתי, הרמתי להנחתה והיא הגיעה במועד "מישהו הרשה לך?"
"הו לא" הגבתי בזריזות, "לא מבצע ללא הוראות המאמנת."
שמעתי את החיוך מעברו השני של הקו מתרחב "עוד מלא זמן עד סוף השבוע. אם אתעלל בך עכשיו אקבל רכיכה לסוף שבוע. אם נתחיל מעכשיו אקבל משהו כחול ומצומק שלא זוכר למה הוא נועד.
לאחר מכן הוסיפה, "לא מוכנה לשלם את המחיר, צוחקת איתך"

הרגשתי איך מה שגאה בי לרגע והתעורר מגיב לאפידורל הצחוק וכבה מיד, ההנחתה פגעה באיברי הרגישים.
"נמושה אחת" צחקתי חזרה, "הולך להיות שמח ומרגש"
התרפקות על הרגישות.

בבקרים של ימי חמישי ניצת בי הרצון לשפוך כמה מילים בבלוג.
הידיעה שאוטוטו החופש מהעבודה ומהמחשבות המטרידות של ימי החול מגיע.
להיפטר מעולו של שבוע דחוס ולהתנתק מחיובן של משימות מעיקות.
החופש לכתוב.
מן התרגשות כזאת, שתמיד קיימת, במינונים משתנים,
לפגוש אהובים,
לנסוע רחוק,
להכיר דמויות חדשות שעולות וצצות מדי פעם,
להתבטל ולנוח,
להזיע ולחדור חזק,
לגמור.
להירדם מחובק ובטוח.
התעוררתי לבוקר שאנטי לגמרי אחרי טיפול בשמן עמוק, כל נקבובית חשופה עברה מגע עמוק, כל שריר עבר עיסוי משחרר מרפה ומרפא
והמוח נח.

אני נפלטת מקרבי האוטובוס העמוס לעייפה, אל רחוב ירושלמי צונן של חמישי בערב. לגופי חולצה דקיקה וחצאית. כשיצאתי מהבית השמש עוד עמדה במרכז השמים.
על כתפי תלוי ברישול תיק כבד, רצועתו חותכת בי.
כ"כ קר לי כאן. מרגישה את הפטמות דוקרות בבד הדק.
מצפה לך שתאסוף אותי, תחפון אותי אליך, תפשיר אותי מהרוח הצוננת, משרירי התפוסים לאחר שעות בדרכים.
עומדת כך, במרכז כיכר ירושלמית,
שעת דמדומים.
נרעדת מקור ומציפייה.

עוד לפני כן בשיחות של לקראת מפגש אתה נוטע בי זרעים ראשונים של התרגשות וציפייה. של בדיקת גבולות. של טישטוש בין דמיון למציאות, בין פנטזיה למימוש. ואני שכ"כ פתוחה בפנטזיה, מקימה מחסומים וגדרות כדי לא לאבד דעתי. ואני יודעת במסתרי לבי שאני זקוקה לזה שתיקח אותי לשם, שתוביל אותי בבטחה. שתכיר בפחדי ותיתן להם משקל (ואתה כ"כ קשוב ומכיר),
אבל שתעז להוליך אותי בסמטאות חשוכות, שתחליט עבורי.
זקוקה להרגיש קטנה לפעמים,
מוגנת.

עוד בבית, בטרם יציאה, נתת לי משימה להחליף תמונה בפרופיל, והתמונה הזו, החשופה שלי, אינה נותנת לי מנוח, מגרה ומרגשת אותי, אבל גם מפחידה. מה אם מישהו יזהה אותי בכפר הקטן שלי? ידע שזו אני, "ילדת התום", מאחורי המלים.
ובלילה אני חולמת חלום מיוזע על חשיפה מופרזת, ועוד חלום והלב דופק ואני יודעת שרוצה שיראו ורוצה שלא.
ונשברת ומחליפה תמונה.
ואני יודעת שהמחשבה עלי שם, חשופה בפני כל מגרה אותי, מגרה כמו לחשוף את הגוף בסשן,
מפתה כמו לחשוף את הנפש.

אני לא יודעת לזהות סוגי מכוניות. את שלך למדתי להכיר לפי המספר והצבע ואני מזהה את הרכב גולש לכיווני במורד הרחוב. אני מרגישה את החום שמתפשט מהלב בתוך גוף קפוא. מתגעגעת כ"כ, מכורה למגע, לחבוק, לנוכחות שלך לידי, לקול החם והעמוק הזה שמרגיש לי בית.

צונחת לתוך הרכב, מנשקת אותך, מחבקת, צוחקת, נרעדת.
"קר לך"? אתה שואל בפליאה, והעיניים שלך צוחקות אלי. "עוד בכלל לא קר כאן".
קרררר.... אני מתחפרת בך ואתה משחיל יד חמה אל ירכי, מתחת לחצאית.
קרררררר...
אני מתחככת בך, מתפשקת אליך, סופגת חום של גוף ונפש.

אני שלך

לאט אבל בטוח אנו חוזרים לגשש בארגז הדמיונות שלנו.
הציפייה אינה מאיימת, אינה מפרקת, אינה גורמת להתבצרות.
ההתעלות בלהרגיש מסופקים מהפנטזיה כשלעצמה, פותחת את הדלת למימושה וזה נעים.
חמישי היום וכמדי חמישי יש נולדים פרפרים חדשים, התחדשות באויר.
הגשם נעים, מחמם את הלב ומדגדג להביט פנימה והשמש שלאחריו מחממת את הגוף ומאירה את עיננו להביט החוצה, להיווכח שהטוב כבר פה.

קופסת הפלאים נפתחת שוב קורנת במאורה מסנוורת ומזמינה לשלוח יד לגלות מה טמון בחובה.
אוהב את תחושת הציפייה, ההמתנה לבואה, אוהב הפתעות. אוהב לשתף וללמד.
לילו נחרדה מציפיות שמא לא תעמוד בהן, חששה מהפתעות שמא לא תאהב אותן.
לאט אבל בטוח למדה שזה לא ממש משנה כי לא כל ציפייה הינה בהכרח מתכון לאכזבה ולא כל הפתעה סופה במפלה.

חמישי בפתח, לילו מרותקת שבת, מרותקת למיטתי.
אפתח את ארגז הדמיונות ואגלה איזו הפתעה בא לי לשלוף מתוכו לכבודה.

יש משהו נעים בתחושת ההשלמה במקום הנמוך.
וציפיה לא מוסברת המובילה לרוגע.
הרי רע לא יכול לצמוח משם כי בפרשנות האינטואיטיבת הקיימת בנו אנו מצפים לסגת במעלה המדרגות והרע הוא הטוב, הנעים והמרטיט.

קראתי בבלוגה של אחת, דיון שהיא עושה עם עצמה, לבטים אותם היא משתפת עימנו וככל הנראה לא רק בלבטיה היא משתפת.
בקיצור, התחבטותה האם לצרף אליה ולבן זוגה אדם נוסף לשם העשרת והעצמת תחושות הגוף והנפש לצד ההשלכות העלולות להיגרם בבחירה מעין זו.
האמת? כדאי לבחון את הרצוי לפני המצוי
רצוי להפוך ולהפוך בה עד דוק, עד שמשוכנעים שבעקבות הבילוי המתוכנן לא יווצרו שריטות כואבות ולאו דווקא מהסוג החביב עלינו.
רצוי שבני הזוג יהיו אחד עבור השני לפני, בזמן ואחרי כיחידה אחת הפועלת בהרמוניה בתוך הסשן של נשלטים ושולטים כדי לטעת בטחון.
רצוי שהחיבור בין כולם יהיה גם ברמה הרוחנית-חברית.
רצוי להזדיין שוב עד שעה אחרי הסשן, לחוש את השייכות והקירבה.
רצוי לדעת לדון בהלך התחושות למפרע ולנטרל חששות של המעורבים בדבר.
עכשיו לאחר שהרצוי נבחן יש לקבוע מה המצוי, התכנים ואמות המידה שלעיתים אינם בנמצא כלל:
כימיה מחברת,
סקרנות הדדית,
קירבה שאינה קרובה מדי,
חברות והבנה,
שיח,
שאינם מיס תבל או מר עולם,
פירגון על חשבון ביקורתיות,
צלוליטיס במקום קוביות 😄
מישהם לרוץ איתם בחיוך של עונג
נושא מרתק שלעולם לא תמצאו לו תשובה אחת, אמיתה אבסולוטית העונה לכלל.

כמתחלפים, המקום הנמוך חושף יותר את הרגישות ועליכם להיות קשובים למקומו בכדי להתכנס למקום הרגוע, הבטוח שיעצים את התחושות גם אם אינכם לבד.
והעיקר, לא לפחד כלל.

שולח קצה רגל מגששת
אצבעות חשופות, לגעת במים השקטים האלו מתוך הלילה.
בודק שוב את המקום הזה שפעם היה מוכר
נוגע, לא נוגע, חושש שמא כבר אינו שלי.
ואולי כן, אולי קצת.
מצית עוד סיגריה אחרונה ללילה זה, המאפרה עמוסה בדלי סיגריות אחרונות
וכותב.....



מוצף מחשבות ותחושות
מוצף בך.
מצביע על אחת מהן מתוך הפיזור הוירטואלי של רבות אחרות ובוחר.
רואה אותך מולי
בשמלת הסאטן השחורה
עוטפת אותך כמו מתנת הפתעה, מגישה ברמז את חמוקייך
יושבת בנינוחות אין קץ על הספה
נינוחות פרועה.
קולר שחור מעטר את צווארך מבליט את ניגודיות צחור עורך
מגפי עור פחם צומחים על עקבים גבוהים, חובקים את הבירכיים
מביטה בי בחזרה בחיוך אוהב
קליק
הקפאת תמונה
זכרון.
אוסף אותך בין זרועותי ומנשק
מבט חודר מבט עורג
מזכיר לך כמה נפלאה את אהובה.

ועכשיו הניפי את ישבנך לטובת התמונה הבאה.
ידי חופנת בהנאה.