לאט אבל בטוח אנו חוזרים לגשש בארגז הדמיונות שלנו.
הציפייה אינה מאיימת, אינה מפרקת, אינה גורמת להתבצרות.
ההתעלות בלהרגיש מסופקים מהפנטזיה כשלעצמה, פותחת את הדלת למימושה וזה נעים.
חמישי היום וכמדי חמישי יש נולדים פרפרים חדשים, התחדשות באויר.
הגשם נעים, מחמם את הלב ומדגדג להביט פנימה והשמש שלאחריו מחממת את הגוף ומאירה את עיננו להביט החוצה, להיווכח שהטוב כבר פה.
קופסת הפלאים נפתחת שוב קורנת במאורה מסנוורת ומזמינה לשלוח יד לגלות מה טמון בחובה.
אוהב את תחושת הציפייה, ההמתנה לבואה, אוהב הפתעות. אוהב לשתף וללמד.
לילו נחרדה מציפיות שמא לא תעמוד בהן, חששה מהפתעות שמא לא תאהב אותן.
לאט אבל בטוח למדה שזה לא ממש משנה כי לא כל ציפייה הינה בהכרח מתכון לאכזבה ולא כל הפתעה סופה במפלה.
חמישי בפתח, לילו מרותקת שבת, מרותקת למיטתי.
אפתח את ארגז הדמיונות ואגלה איזו הפתעה בא לי לשלוף מתוכו לכבודה.
לפני 16 שנים. 30 באוקטובר 2008 בשעה 5:45
