מצאתי עצמי בשעה קלה פנויה ומחשבה.
ניצלתי את חלקה בכתיבת קטע חדש קצר ונגינתו.
את המשך הזמן הפנוי הקדשתי למחשבה וברצון ניגשתי לבלוג שלא נחרט בו דבר מזה 9 ימים.
בלוק חוסם, זו ההרגשה. פתאום המחשבה אינה מצליחה להיות מתורגמת למילים אלא רק לתוים.
מחשבה שמתערבלת עם מחשבה קטנה נוספת ועוד אחת ועוד....
גלים של שיברי זכרונות ושבבי מחשבות שלפתע פתאום מציפים את המחשבה הראשונה ולא מאפשרים לה לפרוץ.
התקפת מחשבות מטרידות, מצחיקות, מנותקות, ממלאות, אך אף אחת מהן לא מגיעה לסיומה.
רציתי לשתף את האנשים החכמים המבקרים פה לעיתים וכל שיש לי לתת הינו ריקני וחלול בעיני, מעציב.
מנסה להתמקד, לדלות פיסת הגיון בבליל הרוחש כמו מתוך פקעת חסרת מנוח.
למשוך אחת בכח ולהאיר אותה בזרקור לבן שיקפיא אותה מתזזיתה.
מנסה כמו מנטרה להחליף את התוים במילים "סקס, סשן, סקס, סשן" ושום תחושה לא מתעוררת לה בכדי ליצור הגיון.
לפני שעה קלה אמרו לי את המשפט "אדם בתוך עצמו קרוב" סירבתי לקבל את המשפט, לא הסכמתי לתכליתו גם שניתן לי בחינם.
אחפש את הסדר אצל הקרוב ואחזור
לפני 17 שנים. 26 באוקטובר 2007 בשעה 16:55