גם וגם

josa​(נשלט) - מעניין, אם יורשה לי, לבחון את הנושא, ממרומי גילנו והורותינו, ולזכור כי לא לעד חוסן וכי חיש קל חולפת לה תהילת עולם. ש ב ת ש ל ו ם

gamVgam​(אחר){גם וגם} - אני תוהה- האם זו אכן תהילת עולם?, או שפשוט הקיבוץ של פעם גרם לכל מני אנשים להיות במקומות הזויים שעל פניו נראה שאין בינם שום קשר.
ואולי, דוקא המקום ההוא, אפשר לאותו שרגא ולאחרים כמותו להעלות איזה רוך חבוי שאינו נראה לעין.

שפחריפה - לעין הבוגרת יש נטייה לנתח זכרונות ילדות ולהציב אותם באור אחר, לעיתים מר יותר, לעיתים משכך.
ויחד עם זה יש לזכרונות נטייה להשתמר בשלמותם בדיוק כפי שהם היו בעיניים הילדותיות שלנו.
לכן שרגא המריר ושרגא שוזר הצמות יכולים להתקיים זה לצד זה ללא כל קשר ביניהם.
כילדה תמיד קינאתי בילדי קיבוץ שגדלו בבתי ילדים, זה הצטייר כחסמבה כזה, עד שבאו רוחות חדשות וניפצו את מה שקודם נחשב כחינוך של מלח הארץ.

עמיחי​(אחר) - אני זוכר בהוקרה ותודה את ההקרבה של הורינו שהיו לכולנו אמהות ואבות בקיבוץ של שנות החמישים והשישים.

הקיבוץ של פעם הוציא מן האנשים מעלות רבות של הקרבה ויצירתיות שרק מי שחווה אותן יוכל להבינן. אז בימים ההם כשהמדינה צעדה את ראשיתה, היה הקיבוץ תופעה מיוחדת ותורמת שלא קם לו מתחרה עדיין.

אלא שאין הקיבוץ בחלל ריק הוא מצוי וההשפעות מבחוץ עם שינויי העתים משפיעים גם עליו ועל התמורות שחלות בו.

אבל אני תמיד אזכור בגעגוע ובתודה את החוויה שזכיתי להיות שותף לה...